משה ק

פעם עצרתי למישהו טרמפ באזור אחיהוד. נכנס איש תימני זקן. הוא נראה קצת נסער ותוך כמה דקות הסתבר לי,

שהוא חוזר מלוויה של אחותו. לאחר כברת דרך קצרה ,פתאום פתח ואמר..

אתה יודע, היום זה לא כמו פעם... פעם אנשים היו חיים בצניעות ומתים בכבוד, היום אנשים חיים בשפע ומתים בכלימה.

למראה המבט השואל שלי, הוא המשיך..

אנשים פעם היו חיים - פעילים עד קרוב מועד המוות, ואז הגוף במהירות היה נחלש, המערכות מפסיקות לתפקד

והאדם היה יוצא מן העולם. בכבוד.

היום אנשים חיים יותר שנים, אבל הסוף שלהם ברובו לא מכובד בכלל. יש כאלו שמאבדים את תפקוד הגוף,

יש את תפקוד השכל, רק אלוהים יודע מה יותר טוב...

ובצורה הזו הם ממשיכים לחיות, חיים קשים זמן רב לפני שהנשמה מחליטה לשים לזה קץ.

אני חוזר הערב מלוויה של אדם יקר, אוהב ואהוב, שידע לזרום עם החיים בלי להתנגש..

כפי שבתו תארה, תמיד נהג לומר "כן כן" ולעשות בדיוק מה שהוא רוצה...

הוא נפטר בגיל 90~ כשעד לפני כמה ימים היה בריא ופעיל.

הבת מספרת שהתקשרו אליה, כי הוא לא חש בטוב. היא הספיקה להגיע, לדבר אליו, לאחוז בידו,

וכמו צדיק ששייך ל"איך שמתו פעם", הוא נפרד ממנה ומן העולם.

משה היקר - תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.