באמת שאני אוהב את העבודה שלי, וקשור בליבי, אל המקום עצמו, ו.. אני מכבד ואוהב את החברים, אצלנו.. ומוקיר ומעריך את כל הצוות (טוב.. כמעט!! את כל הצוות).
אך, למרות הנאמר לעיל, אחטא לאמת, אם לא אתוודא, שמדי פעם, במקרים חריגים...
גם אני מוצא את עצמי צועק בלב, את הפזמון החוזר: "כי עוד שניה סופ"ש יבוא, יקח אותי מכאן"