הקור השבוע הזכיר לי... לפני שנים מספר, הגעתי, מטעם עבודה, לאומהה/נברסקה.
הבוס שלי הזהיר אותי לפני הנסיעה, שיש עכשיו גל קור ואני חייב להיות מוכן למזג אויר לא מוכר לי, ולהתארגן בהתאם. נו פסדר.. מה זה קור.. אז נצטרך לקחת עוד שכבות, מעצבן, מציק, אבל לא נורא, כך חשבתי..
שעה 02:00 בלילה, אני יוצא משדה התעופה, שנראה לי יותר כמו תחנת אוטובוס נידחת.
מוצא את תחנת המוניות ממול ואז, תוך כמה שניות זה מתחיל, אני מרגיש כאב גוף, שרירים ועצמות.. קור מפלח שחודר ומתפשט במהירות מהראש ועד הקצה...
טוב.. מה אני עושה עכשיו, אין פה נפש חיה במקום הזה, ושום זכר למשהו שדומה למונית..
לאחר כעשרים דקות כואבות, בדרך לקיפאון, אני קולט מישהו... בן אדם שיוצא מכיוון שדה התעופה אל תחנת המוניות... אני פונה אליו ושואל בתחנונים, האם הוא יודע מדוע אין פה מונית..
הוא מביט אלי באמפטיה, קולט את הרעד שלי ואומר, למה לא לחצת על הכפתור?
מה, מי, איזה כפתור... והוא מסביר, הנהגים לא יוצאים לפה, הם יושבים בפנים במזגן שותים קפה.
ברגע שמישהו לוחץ על כפתור ההזמנה, הנהג התורן יוצא מיידית.
וואו.. אני חושב, כמה דביל וקפוא אני צריך להיות, כדי לא לראות את הכפתור עם החץ והכיתוב "לחץ כאן למונית". למחרת, לאחר שהגוף חזר למצב חי, בדקתי לשם הסקרנות מה היתה הטמפרטורה אמש.. ומצאתי שהיתה חמש עשרה מתחת ל אפס.. ס-אמו..
וזה מוביל אותי לתהייה הפרהיסטורית... הייתי רוצה לפגוש את ההומוספיאנס הזה, ולשאול למה.
אוקי, אני מבין, עזבת את האזורים הנורמלים שבהם מזג האויר נעים ואנושי, בשל אילוצים.. מלחמות, רעב וכד... פסדר... אבל לאחר כמה שנים, הסיבות בטח התפוגגו... אז מדוע לעזאזל לא חזרת... האם אתה מבין, שבשל הטיול ההרפתקני שלך, כל הצאצאים שלך עתידים להדפק, עשרות אלפי שנים קדימה, ולאף אחד לא יהיה את האומץ להבין.. שזו היתה טעות ולחזור אחורה לארצות החום. בחייאת רבאכ, בגללך אישית, קפאתי פה מקור...