לפני כשבועיים... ע', עמיתי, רואה אותי יוצא עם קפה, וצועק לי, יא סנוב, אתה לא יכול לעשות גם לחבר'ה. אני מתקרב אליו ועונה בדחילו, אסמע לי, יא סחבי, יא עזיזי, יא חביב קלבי..
אתה יודע שכשאתה פה לבד אני תמיד עושה גם לך, אבל כשיש חבורה.. זה גדול עליי.
אני בחיים לא מצליח לזכור מה כל אחד ביקש.. (וזאת כשמדובר ביותר משני אנשים.. כולל עצמי). ולמה נזכרתי בזה היום...
כשעברתי הבוקר בכפר, עצר אותי א', הביט בי במבט החודר/מפחיד שלו, משהו שגורם לך להרגיש, שהקג"ב עלה עליך, ואומר בחדות, שלום דוד נצר, מה נשמע. ומיד ללא המתנה לתשובה הוא ממשיך במונולוג שמטרתו להוכיח לי שהוא אכן מכיר אותי. שם המשפחה שלך הוא ... אתה גר ב... לוקח לך... דקות להגיע לעבודה, ועוד ועוד. כשהוא הגיע ל - יש לך שתי בנות, הפסיק לרגע ושאל, באיזה גיל הן. אני משתהה שנייה וחצי והוא עונה במקומי. כשהוא עצר רגע לנשום, התפרצתי ושאלתי, מאיפה אתה יודע את כל הפרטים האלו. ואז הוא עונה בפשטות במבט מופתע, מה, אתה לא זוכר שפעם שוחחנו... אני, נזכר במעורפל שלפני כשנתיים, כשהוא ראה אותי פעם ראשונה בכפר, הוא עשה לי תחקיר בטחוני מהיר. אני, בקושי זכרתי את עצם השיחה, והוא זכר לפרטי פרטים כל תשובה שהוא שאב ממני באותו אירוע. לאחר ההבהרה הזו מצדו, הוא הביט בי שוב במבטו החודר ובהבנה שהשיחה ביננו מוצתה, הסב את ראשו ופנה הלאה...
טוב ... מה אני אגיד, בתור מישהו שאומרים לו, קפה אחד, שתי סוכר וקפה שני נס טיפה חלב.. ותוך כדי הליכה למטבחון, מרגיש איך המידע הזה נוזל ומתערבב לי...
לא יכול שלא להתפעם מ א' ושכמותו. המוח האנושי הוא ללא ספק איבר מאד משונה.................