הפספוס המודרני

לפני מספר ימים ראיתי סצנה מעניינת - אמא וילד במרכז קניות...... וחשבתי לעצמי, אם נודה על האמת, גם פעם... ההורים לא בילו הרבה עם ילדיהם ואפילו מתוך סיבות דומות (הבדל דק בין קריירה לצרכי פרנסה בסיסיים) ובכל זאת אני לא זוכר אותנו באים אל ההורים בטרוניה של "משעמם לי". נראה לי שמעולם לא ראינו באבא ואימא – אחראים לסיפוק הווי ובידור. את זה הילדים יצרו אז לבד במשחקים מאולתרים, לרוב מחוץ לבית. יתירה מכך, אחד השינויים התפישתיים בעולם המודרני לעומת המסורתי, לדעתי, הוא שהילד של פעם, כשהגיע לפה.. היה צריך לסגל את עצמו למציאות הקיימת! לעומת הילד המודרני.. שעוד בטרם הגיעו לעולם, "העולם" מצופה בכל מאודו להתכונן ולסגל את עצמו לנוכחותו של הפספוס החדש, ומן הסתם כתוצאה, כל שינוי מהציפייה כגון - מדוע לא קונים לי ארטיק עכשיו! עד חסר לי כסף למשכנתא.. תשמע למרחקים מתחילת הקניון ועד סופו..

ילד שלי מוצלח - יורם יובל