אני מעריך שהיתי אז בגיל ארבע חמש, אמא לקחה אותנו לטיולון במשק של אדון ברקוביץ'.
נכנסנו דרך השער ופסענו אל מאחורי הבית לראות פרות... פתאום נשמע קול מפחיד. מסתבר שאחד השוורים, הצליח לצאת ממכלאתו. הוא נעמד מולנו במרחק של כעשרים מטר ונהם. אמא, כלוחמת מיומנת, הסיטה אותנו הצידה אל מאחורי שיח, תפסה קלשון שהיה שעון על הקיר ונעמדה כחוצץ ביננו לבין השור הזועם. השור התחיל להתקדם לעברנו בהשמעת קולות מאיימים. אני רעדתי מפחד, מציץ במתרחש מאחורי השיח. לתדהמתנו הוא הגיע עד מרחק מטרים ספורים, אך אז פתאום נעצר והחליט לחזור על עקבותיו, כמובן בתגובה לעמדה התקיפה של אמא, עם הקלשון המונף. וו'או'.
כשאני מבקר את אימי, אנחנו נוהגים להעלות זיכרונות וסיפורים מן העבר. כשהזכרתי לה, לפני זמן מה את האירוע הזה, ושאלתי אם היא זוכרת אותו, התגובה שלה הייתה כלדלהן: תראה דודו, ראשית, כן.. אני עדיין זוכרת... אבל אני חייבת לציין שבסיפור שלך השתרבב, ולו מעט, תוסף דרמטי... אכן הפר הצעיר איכשהו הצליח לצאת מהגדרות ולקפץ לעברנו, ולכן הרמתי קלשון כדי למנוע ממנו להתקרב יתר על המידה, אך מלחמת שוורים כפי שאתה מתאר, לא ממש היתה שם.
אוקי.. לאמא היקרה שלי, אני "סולח", על הרציונליות.... ובכל זאת, הצעתי - לא לזלזל בחוויית הזיכרון של ילד בן ארבע, ועדיף אם אפשר, לא לבלבל אותו עם העובדות... :-)