כשהייתי עולל, מצבי הבריאותי היה קשה… אמי מספרת, שסבא שלי היה עובר דרכנו בכל יום, מערסל אותי ומתפלל להחלמתי.
סבא חי את חייו מלאי התלאות, ביושר ובצניעות. בירך על הקיים ולא ייחל לנצורות. תמיד שאפתי לקבל משהו מהתכונות הנעלות הללו שהיו מנת חלקו. שאלתי ושמעתי אודותיו הרבה, אך בעצם כל מה שאני יודע עליו, זה מתוך דליית פרטים מאמא ומהדודים.
ציערה אותי העובדה, ששום מידע לא הגיע ישירות, אין לי אף הקלטה או כיתוב, שהוא עצמו השאיר. הוא עזב את עולמנו, כשהייתי בגיל חצי שנה סמוך להחלמתי.
כשהחלטתי להוציא את שטויותיי מהמגירה.. הנאמר לעיל היה אחד המניעים.
רועי (שם בדוי), נכדי היקר והאהוב, אומנם עדיין לא נולדת, ואתה אפילו רחוק מלהיות מתוכנן (וטוב שכך...). יקירי, אם וכאשר, פעם תשאל ותרצה לדעת, וסבא שלך אולי כבר לא יהיה פה / לא יהיה רלוונטי לספר סיפורים.. החלטתי להעלות.. תרצה תקרא, לא תרצה אל תקרא. בכל מקרה – אני את שלי כתבתי...... אוהב אותך! נ.ב. אל תיקח את הרוב ברצינות :-)