יחיא יעיש

פעם מזמן כשהיתי ילד.. חזרנו מאלישיב, אולי יום השלושים של אחד מקרובי המשפחה, לא זוכר של מי ומה.. אבל את השיחה בעקבות, אני זוכר בבירור..

"אמא, מה זה למות?". אמא הביטה, שקלה את דבריה וענתה , "למות זה, כשאדם הוא מאד זקן וכבר מאד חלש ועייף. עייף כל כך שהוא מרגיש צורך לישון, אבל לגמרי, מבלי להתעורר למחרת בבוקר".

..

הרב קרא ממיטתו אל בנו ישראל, והאיץ בו למצוא ולהביא בדחיפות את האח יהודה.

כשבני משפחתו נעמדו לפניו, סיפר בזעזוע, שהבוקר כשהתעורר הוא טעה בתאריך, ומשתמע מכך שהיום הוא יום מותו. הוא לחש תפילה ופרידה, משך את הסדין שהיה מכוסה בו, וכיסה את הפנים והראש. למחרת נערכה לוויה מרובת משתתפים, בסגנון הילולה, שירה אל המלאכים המקבלים את הצדיק. וכך! סיפר דוד ישראל, [בכו' בטבת - היום לפני 85 שנה] עזב את העולם המורי יחיא יעיש, ונטמן בחלקת הקבר ברחובות. יהיה זכרו ברוך.