כשעבדתי במצפה רחל, ואחותי למדה באוניברסיטה העברית בירושלים, יצא לי להתפלח כסטודנט שלא מן המניין.. לכמה שיעורים. בחיפושנו אחר אחד הספרים של המרצה הגדול, פרופ' אביעזר רביצקי, הגעתי לספרייה הענקית... וואו'. איך הייתי נפעם, מדלג בין השורות כמו ילד, מציץ בשמות המחברים והכותרים, אלוהים, לא יאמן! חכמים מדורות ראשונים ואחרונים אשר עמלו והקדישו את חייהם לכתיבת מאות ספרים מלאי דעת, מחשבת ישראל ותובנות העולם. מול ים הידע הזה, הייתה לי הרגשה חזקה אך מעורבת, שהרי גם אם נחיה כמתושלח (969) לא נצליח להכיל את המידע האינסופי הנגיש פה.
אני חייב להודות, שכיום יראת הקודש קצת התערערה אצלי. אני חושב שעם כל הכבוד (ויש הרבה) תיתכן גם האפשרות שרוב עולם ההגות הזה, הגיע אלינו בעיקר בזכות מניע אחד גדול ומתסכל:
בעצם, למרות כל הדעת, אין לנו עדיין שפיץ של מושג (ידע, לא אמונה) - מדוע ולשם מה, אנחנו נמצאים פה לעזאזל.