בפגישה שגרתית הפגישו מספר מספר אנשים (שלא מודעים לכך שהם בניסוי) עם עמית לא מוכר.
העמית הגיש את ידו ללחיצת יד, בכפו הוא הסתיר חפץ דוקרני, שגרם לקפיצת הפתעה לא נעימה.. ללוחץ
הפגישה היתה קצרה ומאז האנשים לא ראו את אותו עמית.
בשלב השני של הניסוי, לאחר זמן ממומשך, תוזמנה פגישה נוספת עם אותו עמית
שהושיט שוב את ידו ללחיצת יד כבראשונה. ופה קרה דבר מוזר
- הרוב המכריע של המשתתפים הושיטו יד, אך מייד משכו אותה חזרה בתנועה רפלקסית לא מובנת
כששאלו אותם מדוע, הם לא ידעו להסביר! ואף לא זכרו ("בזכרון מודע") את העמית הלוחץ!
...
לעיתים אנו שומעים קול של מישהו בסביבה, ועוד לפני שאנו מעכלים/מסתכלים או "נזכרים", מי זה
צפה תחושה ראשונית מסוימת - חיבה, התרגשות, דחיה או כל רגש אחר!
...
הזיכרון הריגשי! הוא הזיכרון החזק ביותר במוחנו. וגם האחרון לעזוב... !
לפני כחודשיים, אחותי הגדולה ואני, נפגשנו עם אשה יקרה שכבר לא שולטת לגמרי בזיכרון
היא חזרה, כמצופה, על שאלות טריוויאליות שוב ושוב.
בשלב מסויים כשאחותי הרגישה את התסכול בעיניה, היא התחילה לשיר לה שנסון מוכר
ובן רגע הגברת שינתה הבעה מקצה אל קצה... הצטרפה בלהט לשיר, והמבט המתוסכל הפך לזורח מהנאה".