בחזרה מהקורס בג'ון ברייס, בדרכי לתחנת הרכבת לב המפרץ. בזווית העין, אני רואה אישה עיוורת, זורקת בקשה לאוויר, מישהו יכול לעזור לי, מישהו יכול לעזור לי? אני ניגש אליה, היא תופשת מייד את זרועי באסרטיביות ואומרת, שלום אדון נכבד, בבקשה תעזור לי להגיע לתחנת האוטובוס. אני עונה, בשמחה, רק תני לי רגע לבדוק, לשאול, היכן תחנת האוטובוס כאן. [מדובר במתחם נרחב שנמצא משמאל לדרך, שרק עכשיו פסעתי בה...] היא מסיטה אליי מבט עם גיחוך קל ואומרת, תגיד אתה עיוור.. אתה לא יודע איפה יש פה תחנת אוטובוס. אני מתעקש שלא ושאני צריך לשאול.. לא משנה, אני אראה לך, היא עונה לי..... וכאן מתחילה תמונה מוזרה מאד, הגברת , שאולי כדאי שאדגיש, אינה קצרת רואי אלא עיוורת לחלוטין - ארובות עיניים ריקות, משלבת את ידה בידי וממש מוליכה אותי מחוץ לקניון ומשם ימינה עד תחנת האוטובוס, בואכה רציף תשע. הגענו. היא מחייכת אליי חיוך של ניצחון ואני תוהה ושואל, רגע רגע, תגידי לי, היכן בדיוק הייתי לך לעזר בסיפור הזה.. היא צוחקת ועונה, אני מבקשת שתאמר לי את מספרי האוטובוסים שמגיעים... אני צריכה להגיע לנשר...