ע"פ תפישת עולמי, אין דברים קדושים.. ישנם דברים חשובים וישנם דברים חשובים יותר. לעיתים אנו מגיעים לקונפליקט – לצומת... שבו נוצר צורך להגמיש עקרון חזק מול דבר חשוב ממנו.
שלא כמו רוב עמיתיי, אני חייב להודות, שאני לא יודע בוודאות מוחלטת מה היא התשובה הנכונה לבעיה המדוברת. אומנם, גם אני נגד הרפורמה המשפטית כפי שהיא מתבצעת כעת! אבל אני לא חושב, כפי שמנסים לצייר זאת, שמדובר במאבק, נציגות האור מול החושך. ולכן כמו בכל מחאה לגיטימית וחשובה אחרת, גם כאן חייבים להיות קווים אדומים, מפני שכאמור, מלחמת קודש – זה לא.
לפני כחודש, חבר של עמית שלי, נתקע בדרכים יותר משעה, כשבמושב האחורי התינוקת שלו, לא מרגישה טוב – בוכה. הוא היה מבועת מן המחשבה שאם חלילה יקרה משהו, אין מצב שאמבולנס יוכל לפלס את דרכו לעזרה. אני חושב שאם אני היתי מארגן ההפגנה ההיא, לא היתי מוצא את המילים, להרגיע ולהסביר לאבא הצעיר, שהוא צריך להסתכל על התמונה הגדולה ולהבין שמדובר בשעה היסטורית, במאבק גורלי, ושלומה של ילדתו הפעוטה, זה רק מחיר קטן המשולם למען המטרה הנעלה.