צהוב השת

הפוסט הזה נוגע בנקודה פילוסופית-אפיסטמולוגית ממדרגה ראשונה, ולכן אבקש, רצינות תואמת..

בחודש שעבר, מצאתי את עצמי ער, בערך ב04:30 כל בוקר (שלא מתוך בחירה) ויוצא לעשות סיור באחו

בסביבות 05:00 (שכן מתוך בחירה).

מתוך שכך, תמיהתי הפילוסופית להפעם היא: מדוע מכל ציפורי השיר בסביבתנו

זה המשכים ראשון לקום ולפצוח בקריאתו הנרגשת, הוא דווקא הבולבול ?!