חי ובועט

עברתי דרך חדר האוכל של המעון השיקומי. מהצד, זיהיתי מישהו עם הגב אליי, מצייר.

התקרבתי כדי לראות טוב יותר, קלטתי את המוגבלות שבידיים.. ולמרות זאת את המאמץ לאייר תמונות עם הרבה עוצמה ולהט. רכנתי כדי להגיד משהו, לפרגן. ואז הוא הסיט את גופו בעיוות ו"נהם" אליי מן קול לא מובן. אני חייב להיות כן ולהודות שבשנייה הראשונה עשיתי צעד אחד אחורה, אך לאחר שהתעשתתי, התקרבתי שוב והחמאתי לו.

עכשיו כשאני קצת יותר מכיר את רמי, אני יכול לומר בגאווה שלמרות שאני לא מצליח להבין שום מילה שהוא אומר, אני בהחלט מבין את ההבעות, למשל כשהוא קולט אותי כבר מרחוק ואומר שלום עם שמחה בעיניים והינד תזזי של הראש.

אריה, הראה לי כמה ציורים נוספים של רמי ואמר: תביט היטב בציורים האלו ותראה, זה לא משנה עד כמה הגוף משותק ומרותק... המוח ממשיך לערוג לחיים וע"י האומנות, בתוך תוכו הוא חי ובועט!

[צילמה את רמי: ויש סודאי]