ראיתי אותו לראשונה, במפגש שעשינו יחד ביערות הכרמל, כשהגיע עם אשתו היקרה פיצ'י.
כמו ארגנטינאים מכובדים, לאחר לא יותר מ10 דקות, המנגל כבר היה בפעולה.
"אתה שומע דודי", הוא מסביר לי בקול בריטון ומבטא מתנגן, "אתה חייב לדעת שבשר עושים עם סבלנות, לא כומו ישראלים, בלי כבוד, אתה רואה פה.." הוא ממשיך, "צריך לפתוח את העוף, כומו צפרדע, ככה"... תוך כדי ההסבר המפורט שלו, אני תוהה אם יש מקום לספר לו שאני בכלל צמחוני... כמובן שהחלטתי לא להפריע לשטף התלהבות השיעור... בסיומו, הוא לחץ את ידי.
יד חזקה ומסיבית המביעה ללא ספק, את עליונותה על היד העדינה שלי, ובמבט קורץ ורב משמעי אמר , "אתה תשמור טוב על איילת, אתה שומע, כי...... כומו ראית, יש לי יד חזקה"
זה היה לפני יותר מעשרים שנה... מאז נפגשנו מספר פעמים באירועים משפחתיים וכד'. בהם יצא לי להכיר טוב יותר את האיש היקר והחם הזה. אך בזמן האחרון, היד החזקה נחלשה מאד. ואתמול דוד ברנרדו היקר עזב אותנו. יהי זכרו ברוך.