יוכי פר' א.. לפני כחמש שנים קראתי את "הפרדס של עקיבא". למרות שיצא לי לקרא את רוב ספריה של יוכי ברנדס, ואת כולם אהבתי, אין לי ספק שהנ"ל הוא "יצירת המופת" שלה.
בזמן הקריאה תפש אותי קטע קצת מפתיע. בהקשר "ארבעה שנכנסו לפרדס". משום מה נסיבות המקרה, היו שונות מהזכור לי. שיתפתי את הסוגיה עם האשה שאיתי, והיא כמצופה.. ענתה, שלדעתה אני חייב לכתוב לסופרת ולעדכן אותה בכך, כדי שתעשה בדק בית, או לחלופין שאני אבין מה פשר הסתירה.
עניתי, בשביל מה... והיא בתגובה התעקשה "אם לא תשאל לא תדע..". העניין נגנז.
לאחר מספר חודשים, קרה המקרה והגעתי לשמוע הרצאה של הסופרת, בספריית נהריה.
בסיום ההרצאה, הדהדו לי המילים "אם לא תשאל לא תדע"... ניגשתי אל גברת ברנדס ואמרתי שיש לי תהייה קטנה. היא ענתה שהיא תשמח לשמוע, אך היא ממש ממש.. חייבת לשירותים, ולכן אצטרך ללוות אותה, ולהלן השיחה בדרך..
אני: קראתי את ספרך, נפעמתי וגמעתי אותו, אך יש לי שאלה קטנה לגבי פרט מסוים, בסיפור משתמע שמתוך הארבעה (ר' עקיבא, אלישע בן אבוייה, בן עזאי ובן זומא) מי ש"נפגע" היה בן עזאי ומי שמת היה בן זומא, וכמדומני, ע"פ עניות דעתי, המקרה הפוך..
הסופרת: השאלה מעניינת ובמקומה, כל הכבוד. כפי ששמעת אותי מדגישה בהרצאה, אני אומנם רואה דרור לשזור את סיפורי המקורות לכדי נובלה מתמשכת, אך בשום אופן לא אשנה את המקור לצורך הסיפור.
אני מניחה שאתה מכיר את סיפור "הפרדס" מתוך הקטע הידוע בתלמוד הבבלי, אך דע לך, שישנם הרבה מקטעי אגדות, המובאים במקביל גם בתלמוד הירושלמי, ובו אם תבדוק, תיווכח בשינויים הקטנים.
אני: וואו', את זה לא ידעתי. תודה רבה על השיעור. ושוב, מאד נהנתי מההרצאה.
היא: שמחתי מאד לשוחח איתך אך כאמור, אני חייבת עכשיו להיכנס פנימה, להתראות ויישר כח.
נו.. טוב חשבתי, בדרך חזרה - למדתי משהו חדש, ויתרה מכך, אני יכול להצהיר עכשיו, למרות שזה עלול להעמיד אותי בסכנת הוצאת דיבה, שהיה לי הכבוד ללכת עם הסופרת הגדולה להשתין :-)