משוגעים

אתמול, בנסיעה דרומה, באזור צומת זבולון, נוסע ישר בנתיב המרכזי, פתאום מימין נכנס רכב וחותך אותי, כאילו אני ושאר הרכבים שקופים. אני נחרד, רואה כבר בעיניי את התאונה כשאני נמחץ, בין הרכבים בנתיב השמאלי ובין המפגר מימין. במרווחי סנטימטר, אני מצליח לעבור, ב"ה, ללא פגע.

האדיוט עובר לנתיב השמאלי, לקראת הרמזור הבא, אני מגניב מבט אל הפרצוף מאחורי האירוע, ואז הוא, מסב אליי מבט ועושה תנועת יד של "איפה העיניים שלך"...

אני ממשיך, מסדיר דופק ומודה לאלוהים. תוהה, מה יכולתי לעשות כדי למנוע את פוטנציאל התאונה הזה..

(ללא קשר כמובן למי צודק..)

כשהייתי בתיכון, היה לי מורה נחמד בשם מר דונביץ'. אני לא זוכר את ההקשר, אך פעם אחת

הוא תפס אותי ואמר: נצר, תקשיב לי, פעם כשיהיה לך רשיון תזכור את הטיפ הזה, הוא עשוי לעזור לך להגיע הביתה שלם: תמיד תצא מהנחה, שכל המסתובבים על הכביש הם משוגעים!

תתייחס אל הנהגים ככאלו ואל תצא מהנחה שאנשים מונעים ע"פ ההגיון.

אני חושב שה"טירונות" שלי בנושא, הייתה כשגרתי בדרום ת"א, שם הבנתי את הטיפ הלכה למעשה. היו הרבה דוגמאות, אתן שתיים.

כשאתה נוסע בנתיב המרכזי ואתה רואה רכב שעומד להכנס מנתיב צדדי, הוא רואה אותך,

אתה יוצא מהנחה שהוא לא יתפרץ אל הנתיב המרכזי לפני שאתה תעבור, נכון?!... אז זהו שלא!

הוא יעשה את זה... בסבבה.. ואתה חייב להיות מוכן לתרחיש...

דוגמה שנייה, אתה עוצר בצומת, הרמזור מתחלף לירוק, אתה מתחיל בנסיעה, בהנחה שמי שכרגע באדום, יעצור בנתיבו ויאפשר לך לנסוע, נכון?!.. אז זהו שלא! ישנם חכמים שיסעו באדום מלא ויצפו ממך לחכות... וגם לתרחיש הזה צריכים להיות מוכנים. ועוד כהנה וכהנה..

טוב... אז יגידו אנשים ובצדק, שמדובר פה במגיפה, שחייבים להקצות משאבים, שזה חייב להתחיל בחינוך, שצריך להחמיר אכיפה ועוד ועוד.. הכל נכון. אבל אף אחד מהשיפורים האלו, לא יעזור לי בנסיעה של מחר בבוקר ולכן... למעט כמובן משמירת מרחק ועירנות מירבית, אזכיר לשנן שכולם משוגעים ו... לאמר את תפילת הדרך...