"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה..."
לפני מספר ימים קראתי פירוש מעניין בנוגע לפרק הזה, שאנו חוזרים ושונים בכל ליל סדר.
(כזכור, לכל אחד מהם ישנה האמירה שלו ולכל אחד ניתנת תשובה אחרת).
לכל מי שיש ילדים מכיר ויודע, מה שעובד לילד אחד לא עובד לשני.. והתשובה חייבת להיות תמיד מותאמת ונבנית אישית.
כשבתנו הבכורה הייתה בגיל כמה חודשים, התחיל הבכי הזה, המשוייך לכאבי בטן, ניסינו כל מיני דברים להרגעה עד שמצאתי.. הייתי מניח אותה לאורך האמה, עם הבטן לחוצה כלפי מטה, ואז הייתי מבצע צעידות מארש רוקעות, וכדרך פלא, בכי המרורים לאט לאט הפסיק והרוגע חזר.. זהו -חשבתי, מצאתי את הקסם...
כשלוש וחצי שנים לאחר מכן, הגיעה אלינו אחותה הקטנה...ומדי פעם (במיוחד כשאמא לא הייתה בסביבה) היא הייתה פוצחת בבכי צרחני ולא מוסבר משלה. לתומי ניסיתי את אותה שיטה קסומה, אך לשווא.. ושוב, לאחר הרבה ניסויים וטעויות ,הגעתי להארה... שבמקרים אלו, אחיזה עוטפת "מכרבלת בלחץ" תוך כדי דברי רוגע סיפוריים, ללא עצירת שטף הדיבור... וזהו.. ישתבח שמו, הבכי הופסק והמבט הפך לרגוע (מהכרבול) וסקרן (מהסיפור).
ומה שהסקתי הפעם, זה לא שעכשיו אני יודע את השיטה, אלא, שאם הייתה מגיעה אלינו תינוקת נוספת או שתיים, אז היה עליי לחפש שוב ולמצוא עוד שיטות חדשות ומותאמות.
כנגד ארבע בנות...