אנחנו באוהל קרוע, הגשם ניתך, קור כלבים, מנסים קצת להתחמם עם השמיכות המגעילות שמצאנו.. – קראו למילואים אז באנו
שום דבר לא היה מוכן, לא יודעים לאין נלך ומתי.. בינתיים מתמקמים איך שהוא בתוך האוהל הדולף, מנסים להעביר זמן עם קצת קישקושים וצחוקים (לא היו סמרטפונים אז..), מישהו מצא חתיכת עיתון, מקריא לכולם את הכותרות, הוא מתעכב באיזו כתבה על איזה טיבטי, קורא צוחק לעצמו ומספר.. אתם חייבים לשמוע את זה, הוא אומר, "כדי להגיע לראש המנזר החבר'ה האלו מתגלגלים כל הדרך בעפר לאורך מעלה ההר, רק כך הם מאמינים, יגיעו בשלמות תודעתית למקדש אשר בראשו, - אין.. אין.. אין גבול לחוסר שפיות של אנשים, תאמינו לי לא נורמליים".
אנחנו מגחכים מהסיפור ומחכים לעוד עדכון חדשותי מהקורא ואז מישהו קוטע ואומר
רגע רגע חבר'ה בואו ננסה לחשוב.. דיימנו לכם שאי שם בטיבט יושב נזיר וקורא עיתון ובו מתוארת הסיטואציה המדויקת שבה אנו נמצאים כרגע, שכחתם... תסתכלו סביב
מה התגובה שלו הייתה לכתבה?!" - שקט
לאחר מספר שניות, הזדעקו החכמים והסבירו שזה בכלל לא אותו דבר וכו' וכו
!"מזל שהספקתי "לצלם" את ה"שקט