הספר הירוק

באחת הפעמים האחרונות, כשביקרתי את אימי, שמתי לב שספר התנ"ך שלה (ספר ירוק קטן שמונח על השידה ומקבל התייחסות יומיומית) כבר לא במיטבו.. שאלתי אותה אם היא רוצה חדש במקומו.

היא הביטה בחיוך וענתה לי, אתה מכיר את הסיפור של הספר הזה? עניתי שלא, והקשבתי...

אח שלי אברהם ז"ל, נתן לי אותו במתנה כשהיינו צעירים, הספר הזה ליווה אותי שנים רבות. כשגרתי בשאר ישוב ועבדתי כמורה מחליפה בקרית שמונה, לימדתי ממנו.

קיבלתי את ו'2, הכיתה היותר מאתגרת.. (בזמנו קראו לזה "כיתה מקדמת") מאד אהבתי והתחברתי אל הילדים. לאחד התלמידים בכיתה קראו מנשה מ. הוא היה תלמיד ביישן ומופנם, אך עם מוטיבציה גבוהה. עזרתי לו להתקדם ובשלב מסוים המנהל החליט להעביר אותו לכיתה היותר מתקדמת.. אך הוא סירב והתעקש להישאר בכיתה שלי. באחד הימים כשחזרתי מההפסקה, הופתעתי לגלות בספר, בכתב יד: "אוהב אותך". הבטתי אל הכיתה ומיד הבנתי מי "הקונדסון" החמוד. לקראת הלידה של אחותך הגדולה, הפסקתי את העבודה בקרית שמונה. לאחר מכן כידוע לך, עברנו לקדימה. שם, אני זוכרת שגם אמא שלי אהבה לקרא ממנו וכשהיא סיימה הייתה מניחה אותו לילה, למראשות התינוקת, מרימי. שנים אחרי, כשגרנו כבר במרכז, אחד הקרובים של מנשה בקדימה סיפר, שהוא בא לבקר. מנשה רצה לעבור ולומר לך שלום, הוא אמר לי, אבל את מכירה אותו, הוא התבייש, לא רצה להטריח... כל כך הצטערתי על כך.

זמן מה לאחר מכן, עצרתי בשעת לילה בבית ליד, מחכה לאוטובוס. ישבו שם שלושה גברים צעירים, מסתבר מקרית שמונה.. הם שאלו מהיכן אני, כשעניתי מקדימה, הם התחילו להתקיל בשאלות של "את מכירה את זה ואת זה..." כשעניתי לא.. הם התריסו, איך... וכדי "להשתיק" אותם, אמרתי, ואתם מכירים את כולם.. אתם מכירים למשל את מנשה מ. פתאום בדיחות הדעת נעלמה. הפנים שלהם התרצנו והם אמרו, מה לא שמעת? - מנשה מת. נפצע בחזה ב"יום כיפור", ונפטר בבית החולים!!! באחד מימי הזיכרון, אתה זוכר לפני שנים, נסענו יחד, אל החלקה הצבאית בנהריה. זה היה לקבר שלו... זהו... עכשיו אתה מבין כמה הספר המרוט, עם המשפט "אוהב אותך" בהמשך ל "וימת יוסף..." לא ניתן להחלפה.