אחי היקר הציע לנו לטייל באזור נחל אלכסנדר ובאחד המושבים הסמוכים, כמה זיכרונות יפים ורחוקים יש לנו מהמושב הנ"ל, לא ביקרתי כאן כ 40 שנה.. איזה טיול נוסטלגי וכיפי זה היה, למעט קטע קטן בסיומו שערער לי את זיכרון הסובלנות של פעם.
בשלב מסוים נשארתי מאחור, כשקלטתי קקטוס מדהים בצד הדרך, אוטומטית הוצאתי את הסמארטפון וחיפשתי זווית לצילום, פתאום מגיח מולי אדון, עטוף בטלית, וצועק עליי "שבת שבת". טוב, התנצחויות וניסיון לחנך עוברים ושבים זה לא הקטע שלי, אז אמרתי סליחה, הכנסתי את הפל' לכיס והמשכתי את המחשבות לעצמי...
מדוע אני מצופה להכיל מנהג, של הליכה בחוצות הישוב עטוף בטלית והבעה של מינימום הגאון מווילנה. והוא, מאידך גיסא, לא מסוגל לקבל את המנהג שלי (שהוא לא יותר חכם, אני מודה) להתפעל מתמונת טבע יפה ולשלוף אביזר צילום. אני לא יודע, אולי ההתרפקות על העבר והילדות, קצת שיבשו את זיכרוני, אבל אני בהחלט זוכר תקופה הרבה יותר סובלנית, פעם, כשהייתי ילד.
[ צולם ב שבת שלום ]