כסוף הגב VS הומו ספיינס

סיור בספארי עם אחותי הגדולה והאחיינים שהיו אז קטנים.. עוברים ליד האזור המגודר של הגורילות..

מתפעלים מהם - אילו חיות מדהימות..

ואז אחותי מסמנת לי להגיע אליה ולצפות במשהו מעניין, היא עומדת בנקודת הזווית של הגדרות,

במיקום שבו רואים גם את הגורילות וגם את האנשים הצופים בהם מאותה פרספקטיבה.

אכן מחזה מלבב, מצד אחד, הנערים בעידודם האקטיבי של אבותיהם..

מבצעים כל מיני עוויתות פרצוף וגוף כדי לנסות להוציא מחוות דומות מהגורילות.

ובצד השני - הגורילות, עסוקות בשלהן... ורק כסוף הגב, הגורילה הזכר הגדול,

יושב בחזית ומעביר מבט משתאה ותוהה כלפי להקת ההומו ספיינס התזזיים.

"תגיד לי", שואלת אותי אחותי, כשאתה מתבונן מפה.. מי לדעתך אמור להיות בחוץ ומי בפנים... ?!

נו.. נופים כאלו ודומיהם מביאים אותי למסקנה (ואני מדבר בשם עצמי.. אז לא להפגע..)

שבעצם יש לנו "מוח דיי קטן", כמו לכל בבון מצוי, ומעליו השקענו וטיפחנו "מוח גדול".

תפקידו העיקרי והמאתגר ביותר של "המוח הגדול" הוא - לפתח לגיטימציה וחשיבות יתר לשלל גחמותיו של ה"מוח הקטן",

שהוא – מסתבר, האחראי בסופו של דבר לרוב ההחלטות, הרגשות והמעשים שלנו..

ונשאר לנו רק להתפלל שהמוח הקטן הזה לפחות יצליח להתחבר אל הלב.