השימוש במעכבי צמיחה מאפשר לחקלאים להשיג מגוון מטרות חקלאיות, כגון: נינוס עצי פרי לשם ייעול העבודה במטע והקדמת הניבה; נינוס צמחים המשמשים כצמחי נוי; נינוס צמחי חיטה ודגנים אחרים במטרה למנוע את הרביצה.
החקלאים מעדיפים לקטוף פירות מעצים נמוכים ולא לטפס על סולמות. קיימת גם נטייה בחקלאות המודרנית לנטיעת מטעים צפופים וזאת בכדי להגדיל את הפוריות של עצי המטע בשנים הראשונות וכדי לאפשר תנאים נוחים יותר לטיפול במטע. עם זאת, הגדלת מספר העצים בכל דונם, יוצרת בעיה של צפיפות במטע המבוגר. את הצפיפות אפשר למנוע על ידי גיזום או על ידי שימוש בכנות מננסות. ואולם, הגיזום עלול לדחות את הפריחה ולפגוע ברמת היבול, ונוסף לכך הוא גם יקר, והשימוש בכנות מננסות אינו אפשרי בכל העצים. לעצי פרי גלעיניים, למשל, עדיין לא פיתחו כנות כאלה. לכן הטיפול במעכבי צמיחה יכול להיות הפתרון לבעיית הצפיפות במטע של עצי פרי גלעיניים. כדי לעצב "מטע ננסי" של נקטרינות, לדוגמה, מוסיפים חומרים מעכבי צמיחה לקרקע בזמן ההשקיה. כבר לאחר כשבוע בולטת התופעה של עצירת התארכות הענפים. הטיפולים מעצבים עצים נמוכים ו"קומפקטיים", בעלי ענפי שלד קצרים. עיצוב כזה מאפשר חדירת אור לכל חלקי העץ וגישה נוחה למרכז העץ, לביצוע עבודות ידניות שונות במטע, כמו: גיזום, דילול וקטיף. הגישה הנוחה חוסכת שליש מהזמן הדרוש לעבודות האלה. החיסכון בזמן העבודה נובע גם מן העובדה שהעצים נמוכים וכל העבודה נעשית מהקרקע, ללא דרגשים וסולמות.
בעצים שיש להם כנות מתאימות, מגבילים את הצמיחה על ידי הרכבה על גזעים מננסים וגם על ידי טיפול בחומרים מעכבי צמיחה. נוסף לעיכוב הצמיחה, החומרים האלה מעודדים את הפריחה ועל ידי כך מקדימים את שלב ההנבה של העץ. ההשפעה המעכבת על התארכות ענפים בעצי פרי עשויה גם להעלות את היבול, הודות להפחתת התחרות על המוטמעים בין הצימוח לבין הפרי.
נינוס צמחים מקובל גם בגידולי שדה שונים. צימוח יתר בכותנה, למשל, פוגע בכמות ובאיכות היבול. הסיבה העיקרית לפגיעה היא היווצרות מיקרואקלים בעומק הקמה, שיש בו קרירות ולחות, ותנאי צל. תנאים כאלה פוגעים בהתפתחות הפרי המבשיל. טיפול במעכב הצמיחה Pix, בתקופת שיא הפריחה, מפחית עד 30% מגובה הכותנה. ההפחתה בצימוח לגובה נובעת מריסון התארכות הפרקים, בשל הפסקה בהתארכות התאים, הפסקה ביצירת תאים חדשים, ובמקרים מסוימים אף הפסקה ביצירת מפרקים חדשים. השפעת מעכבי הצמיחה על נינוס הכותנה משפרת את חדירת האור לקמה, וההשפעה על רמת הכלורופיל משפרת את עוצמת הפוטוסינתזה. הודות לכך מתקבלים יותר הלקטים והמסה הממוצעת של כל הלקט - גבוהה יותר. מעכבי הצמיחה משפרים את היבול כנראה גם על ידי שיפור החנטה. נינוס החלקים הווגטטיביים של הצמח מאפשר הזרמה רבה יותר של מוטמעים לניצני פריחה והגברת החנטה.
טיפולי נינוס בדגניים הם טיפולים נפוצים, והם מונעים את בעיית הרביצה של הקמה. הדגניים הם המקור החשוב ביותר למזונו של האדם, ויש דרישה מתמדת להגדיל את היבול כדי להזין את אוכלוסיית העולם הגדלה. יבולי החיטה גדלו הודות ליצירת זנים פוריים והודות להוספת דשנים חנקניים. אולם הוספת חנקן בכמות גדולה מחלישה את הגבעולים וגורמת לצמחים להתכופף ברוח ובגשם. כיפוף הגבעולים היא תופעה נפוצה, הנקראת "רביצה". הרביצה גורמת לאובדן יבול, ואחת הדרכים למנוע אותה היא על ידי טיפול במעכבי צמיחה, שגורמים לקיצור הפרקים. מעכב הצמיחה הנפוץ ביותר למניעת רביצה הוא החומר CCC, שמעכב את סינתזת הג'יברלין בצמח. חומר אחר שנמצא בשימוש רחב הוא אתפון. האתפון משחרר אתילן ברקמות הצמח, והאתילן מעכב את תנועת האוקסין בגבעול הצמח ומונע את השפעת האוקסין על התארכות הגבעולים. הטיפול המננס מאפשר אפוא לצמחים ליהנות מתוספת החנקן המשפרת את מספר הגרעינים לשיבולת. הטיפול במעכבי צמיחה זהה לטיפולים הגנטיים של החדרת גנים לננסות בזני חיטה תרבותיים, והוא מקובל היום רק בזנים שעדיין לא הצליחו להחדיר להם את הגן לננסות.
השימוש במעכבי צמיחה נרחב ביותר בתעשיית צמחי הבית הפורחים, בעיקר לשם יצירת צמחי עציץ קומפקטיים ואחידים ולהכוונת הפריחה. החומרים המננסים מעכבים את יצירתם או את פעולתם של הג'יברלינים הטבעיים בצמח, ועל ידי כך מונעים את השפעת הג'יברלינים בעידוד הצמיחה .החומרים המננסים מעודדים התמיינות לפריחה בצמחי עציץ מעוצים. ההסבר הפיסיולוגי לתופעה זו אינו ברור לחלוטין, והוא קשור כנראה בעיכוב הייצור של הג'יברלין.