התארכות תאי הצמח מושפעת מעוצמת לחץ הטורגור בתוך התא, המתנגד ללחץ הדפנות וכוח המתיחה של דופן התא. ככל שנפח התא גדל, כך גדל הלחץ המופעל על הדופן הקשיחה, ובתגובה הדופן הקשיחה מפעילה לחץ נגדי שווה על נפח התא. בשלב מסוים, הדפנות לא מאפשרות כניסת מים נוספת לתא.
ההורמונים משפיעים על התארכות תאים על ידי בקרת כושר המתיחה של הדופן; האוקסינים והג'יברלינים משרים התארכות תאים על ידי הגדלת כושר המתיחה, ואילו החומצה האבציסית והאתילן מעכבים התארכות תאים על ידי הפחתת כושר המתיחה.
עד היום אין מבינים לגמרי מה הם המנגנונים המשפיעים על כושר המתיחה. התיאוריה המקובלת היום היא תאוריית הגדילה החומצית (acid growth hypothesis). ההורמונים, בעיקר אוקסין, מפעילים אנזים שפועל כמשאבת פרוטונים (H+) בקרום התא. תהליך שאיבת הפרוטונים צורך אנרגיה מטבולית, ואנרגיה זו מקורה בפירוק מולקולות ATP. הפרוטונים נשאבים מהציטופלסמה של התא אל דופן התא. הירידה ב-pH בדופן, כתוצאה משאיבת הפרוטונים, מפעילה אנזימים הגורמים לפירוק קשרים במולקולות רב-סוכרים (המיצלולוז) הקושרים יחד את סיבי התאית. כתוצאה מפתיחת קשרי ההמיצלולוז, מתרופף הקשר בין סיבי התאית והם מחליקים זה כנגד זה.
כאשר דופנות התאים מתרופפות, לחץ הטורגור יורד ומים יכולים להיכנס אל התא. עם כניסת המים, נפח התא גדל, והוא מותח ומאריך את הדופן הרפויה. בו בזמן, נוצרים בתא חומרי דופן וקשרי המיצלולוז חדשים, המחזקים את הדופן שהתארכה.