השפעתם האופיינית ביותר של הג'יברלינים באה לידי ביטוי בהתארכות הגבעולים של צמחים ממינים רבים. יש הוכחות כי הג'יברלינים הנוצרים בניצן הקדקודי משתתפים בבקרה של צמיחת הגבעול ומאפשרים את התארכותו התקינה. אם מפריעים לסינתזה של הג'יברלינים בניצן, מעכבים את התארכות הגבעול. בבקרת התארכות הגבעול מעורבים האוקסינים והג'יברלינים כאחד. את השפעת הג'יברלין על התארכות הגבעול בדקו על ידי טיפול בג'יברלין חיצוני. מידת התארכות הגבעול בתגובה לג'יברלין חיצוני שונה במינים ובזנים שונים, והיא ניכרת ביותר במוטנטים הננסיים של שעועית ותירס. במוטנטים כאלה תהליך הייצור של הג'יברלין פגום ותוספת חיצונית של ג'יברלין גורמת להתארכותם עד לגובה של הזנים הנורמליים. התארכות הגבעול בהשפעת ג'יברלין נובעת, בדרך כלל, מצמיחת הפרקים ולא מגידול במספרם. [הג'יברלין גורם להתארכות ניכרת של התאים בפרק וגם להתרבות מספר התאים בכל פרק.
לג'יברלין יש עוד השפעה והיא קשורה בנביטת גרגירי דגניים. הג'יברלין נוצר בעובר בזמן הנביטה ומשפיע על היווצרות אנזימים ברקמת האלוירון. האנזימים האלה מפרקים את חומרי התשמורת שבאנדוספרם ועל ידי כך מאפשרים את קליטתם על ידי העובר. פעילות הג'יברלין מאפשרת אפוא הספקה של חומרי מזון להמשך ההתפתחות של הנבטים. בגרגיר שהורחק ממנו העובר, לא נוצרים האנזימים, אבל תוספת חיצונית של ג'יברלין יכולה ל"החליף" את השפעת העובר וגורמת ליצירת האנזימים. המערכת שנחקרה ביותר היא המערכת של נביטת גרגירי שעורה. עם ההתפחה של הגרגירים, העובר מפריש ג'יברלין אל תאי האלוירון, ואלה מייצרים בתגובה את האנזים עמילאז. העמילאז מפרק את העמילן לסוכרים פשוטים, כמו: גלוקוז ומלטוז, ואלה מנוצלים לצמיחת העובר והנבט המתפתח. את השפעת הג'יברלין על היווצרות עמילאז בגרגירי שעורה מנצלים בתעשיית הבירה. תוספת ג'יברלין לגרגירי השעורה מזרזת את ייצור העמילאז הגורם לתסיסת הגרגירים. הזמן הדרוש לתהליך התסיסה בייצור הבירה מתקצר בהרבה, והוצאות הייצור פוחתות באופן משמעותי. הג'יברלין הוא חומר טבעי ולכן איננו פוגע בעיקרון של "בתי בירה" - שלא להוסיף כל חומר מלאכותי למשקה.
כמות האנזים שנוצר בגרגירי השעורה תלויה בכמות הג'יברלין ולכן אפשר להשתמש בתגובה זו כמבחן ביולוגי; ניתן לקבוע את כמויות הג'יברלין על פי כמות הסוכר המתקבל בפירוק עמילן על ידי העמילאז שנוצר.
הג'יברלינים מעורבים גם בבקרת התרדמה של ניצנים וזרעים. בעצים המשירים את עליהם לקראת החורף נכנסים ניצני הצמיחה וניצני הפריחה לתרדמה. תרדמת הניצנים מאפשרת לעצים לעבור את תקופת החורף הקשה. לקראת סוף החורף, בעונת האביב הנוחה מבחינת תנאי הגידול, נשברת התרדמה והעץ מתחיל ללבלב ולפרוח. תופעה זו אופיינית גם למינים מסוימים של זרעים, המתחילים לנבוט רק לקראת האביב. שבירת התרדמה אפשרית רק לאחר שהניצנים או הזרעים "ספגו" מנת קור מסוימת בימי החורף הקרים, או לאחר שקיבלו גירוי של תוספת הארה בימים המתארכים בסוף החורף. את התרדמה אפשר לשבור באופן מלאכותי על ידי קירור או על ידי תוספת של הארה. במינים מסוימים של צמחים, ניתן להחליף את טיפול הקור או את תוספת התאורה בטיפול של ג'יברלין חיצוני. בצמחים כאלה, גירוי הקור וגירוי ההארה גורמים, כנראה, לייצור מוגבר של ג'יברלין. הג'יברלין שנוצר בניצנים או בזרעים מעודד חלוקת תאים והתארכות תאים ובדרך זו הוא מאפשר את שבירת התרדמה.
הג'יברלינים מעורבים גם בתהליכי ההתפתחות של פירות. הם מעודדים התפתחות פירות בדרכים אחדות: (א) מעודדים חלוקת תאים; (ב) מעודדים התארכות תאים; (ג) מושכים מוטמעים מחלקים וגטטיביים של הצמח אל הפירות המתפתחים.