גורמים פיסיולוגיים וסביבתיים רבים משפיעים על השתרשות הייחורים. הטיפול היעיל ביותר לעידוד ההשתרשות הוא מתן תוספת חיצונית של מווסתי צמיחה. מבין כל מווסתי הצמיחה, לאוקסין יש השפעה מרבית על התמיינות שורשים בייחורים. לאוקסינים הסינתטיים IBA ו-NAA יש בדרך כלל, השפעה חזקה יותר מאשר לאוקסין הטבעי IAA אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על ההשתרשות הוא גיל הייחור. לכל צמח יש שני שלבי התפתחות: השלב הצעיר (היובנילי) והשלב הבוגר. מועד המעבר בין השלב הצעיר לשלב הבוגר הוא גנטי, והוא קבוע פחות או יותר לגבי כל מין או זן. אחד ההבדלים הפיסיולוגיים הבולטים בין השלבים הוא כושר ההשתרשות הגבוה המאפיין את השלב הצעיר, וכושר השתרשות נמוך בשלב הבוגר. בצמחים מעוצים, בסיס העץ או השיח שומר על תכונות של שלב הנעורים במשך כל חיי הצמח, ולכן עדיף לקחת ייחורים מהחלק הזה.
עיתוי ההשרשה גם הוא גורם מרכזי המשפיע על כושר ההשתרשות. עיתוי נכון הוא שילוב של תנאי סביבה ומצב פיסיולוגי של הצמח המושפע מהם. כמות מווסתי הצמיחה וחומרי ההזנה המצטברים בצמח משתנה מעונה לעונה, לכן חשוב לנתק את הייחור מצמח-האם בעונה המתאימה. ייחורי עצים נשירים אינם משתרשים, בדרך כלל, בתקופת התרדמה אך משתרשים היטב מיד לאחר שבירת התרדמה. פריחת צמח-האם יכולה לגרום לעיכוב בהשתרשות הייחורים. לירידה ביכולת ההשתרשות יכולות להיות כמה סיבות: (א) שינוי במאזן ההורמונלי של הצמח בזמן הפריחה. בביגוניה, בטבק ובצמחים אחרים נמצאה ירידה בתכולת האוקסין בזמן השראת הפריחה; (ב) תחרות על מוטמעים; המוטמעים וחומרי ההזנה מנותבים בראש ובראשונה לאיברי הרבייה ופחות לענפים ועלים; (ג) ייתכן שבמהלך הפריחה נוצרים חומרים מעכבי השתרשות, ואלה מצטברים בנצרים של צמחים פורחים. תופעה כזו נמצאה בצמחי דהליה.
טמפרטורות גבוהות מעודדות צמיחת ענפים לפני התפתחות השורשים, והדבר גורם להתייבשות הייחור, בשל גירעון חמור במים. כדי לעודד התפתחות שורשים נוהגים לשתול את בסיס הייחורים במצע מחומם, בארגזים מיוחדים. החום המיטבי להשתרשות רוב הייחורים הוא 15-20°C.
ייחורי ענף ירוקים וייחורים מעוצים בעלי עלים זקוקים לאור, כדי לקיים את תהליך הפוטוסינתזה. אבל אור בעוצמה גבוהה מפריע להשתרשות בגלל הגברת ההתנדפות, ואילו עוצמות אור נמוכות מעודדות את ההשתרשות. לכן, מגדלים ייחורים בבתי צמיחה מוצלים. ייחורי ענף מעוצים ללא עלים משתרשים היטב בחושך. הסיבות להצלחת טיפולי ההצללה או ההחשכה אינן ידועות בבירור. יש המייחסים זאת לרמות האוקסין הגבוהות, יחסית, שנמצאו בייחורים המוחשכים. חוקרים אחרים סבורים שהחושך מגביר את הרגישות לאוקסין. לפי גישה אחרת, בחושך נגרם שינוי במבנה האנטומי של הייחור: רמת ההתעצות של התאים יורדת וגדל אחוז התאים הפרנכימטיים, ולשינוי הזה יש חשיבות לגבי כושר ההשתרשות. הסבר אחר להשפעת ההחשכה על ההשתרשות מסתמן במחקרים חדשים. במחקרים האלה נבחן הקשר בין הרמה האנדוגנית של ציטוקינינים לבין ההשתרשות. נמצא שהחשכה גורמת לירידה ברמת הציטוקינינים. הממצאים האלה מתאימים לדיווחים שהתקבלו על טיפול בציטוקינינים שעיכב השתרשות ייחורים.
ניתוק הייחור מצמח-האם גורם לניתוקו ממקורות אספקת המים. הבעיה מחריפה בייחורים בעלי עלים. איבוד המים דרך העלים עלול לגרום להתייבשות הייחור עוד לפני שהתפתחו השורשים. לכן, שותלים את הייחורים תחת כיסוי פלסטיק או בבתי זכוכית, ושם מעלים את לחות האוויר על ידי התזת מים (ערפל מלאכותי). נהוג גם לתלוש חלק מן העלים כדי להפחית את הטרנספירציה.