כל הצמחים העילאיים פורחים במהלך חייהם, ונהוג לחלק אותם, מבחינת כושרם לפרוח, לשתי קבוצות: חד-מחזוריים ורב-מחזוריים .עם הצמחים החד-מחזוריים נמנים כל הצמחים החד-שנתיים, אך גם כמה צמחים רב-שנתיים, כמו: אגבה ובמבוק. כל הצמחים האלה פורחים רק פעם אחת בחייהם ולאחר שהם פורחים ועושים פירות וזרעים הם מתים. בקבוצת הצמחים הרב-מחזוריים אפשר למנות את כל העצים והשיחים, את הגיאופיטים וכן את העשבים הרב-שנתיים (כמו היבלית), שהחלק התת-אדמתי שלהם נשמר משנה לשנה. כל הצמחים בקבוצה הזו אינם מסיימים את חייהם לאחר שהם פורחים, אלא נכנסים לתקופת תרדמה או שהם מאטים את קצב הגידול שלהם. הצמחים האלה ממשיכים בגידול וגטטיבי בין עונת פריחה אחת לעונת הפריחה הבאה אחריה.
בחיי כל צמח יש שני שלבים עיקריים:
א. השלב הווגטטיבי - שלב הצמיחה שבו הצמח מצמיח שורש, גבעול ועלים.
ב. השלב הרפרודוקטיבי - שלב ההתרבות, שבו הצמח מצמיח פרחים ומהם מתפתחים פירות וזרעים; השלב הזה מבטיח את המשך קיומו של המין.
הצמחים החד-מחזוריים מתים לאחר שהם מסיימים את השלב השני; במהלך חייהם הם עוברים את שני השלבים רק פעם אחת ויחידה. לעומתם, הצמחים הרב-מחזוריים חוזרים אל השלב הווגטטיבי לאחר השלב הרפרודוקטיבי, וחוזר חלילה.
מהו הדבר שגורם לצמח לעבור מן השלב הווגטטיבי לשלב הרפרודוקטיבי?
בקדקודי הצמיחה שבקצה הגבעולים או בחיקי העלים יש תאים עובריים, שכושר החלוקה שלהם נשמר במשך כל חיי הצמח. מקבוצות של תאים עובריים כאלה נוצרים הניצנים, ומהם מתפתחים האיברים הווגטטיביים והאיברים הרפרודוקטיביים. כאשר הצמח נמצא בשלב הווגטטיבי שלו, מתפתחים הניצנים שבקצה הגבעולים לאיברים וגטטיביים בלבד: לעלים, לענפים, לקנוקנות ולקוצים. בשלב מתקדם של התפתחות הצמח, ניתן גירוי מתאים לקדקודי הצמיחה וחלים בהם כמה שינויים. במיני צמחים רבים, הגירוי מגביר את קצב חלוקת התאים, וגרעיני התאים גדלים. התאים מתמיינים ליצירת איברי הפרח. הגירויים יכולים להיות חיצוניים, כגון: שינויים בטמפרטורה ושינויים באורך היום, או גירויים פנימיים, שמכוונים את הפריחה לגיל מסוים של הצמח או לגודל מסוים שלו.
רוב הצמחים אינם מסוגלים לפרוח ואף לא להגיב לגירויים הדרושים ליצירת הפרח, אלא לאחר שהגיעו לגודל מסוים, לשלב של "בשלות לפריחה". לפני שלב הבשלות לפריחה הצמח נמצא בשלב הנעורים (יובנילי). בשלב הנעורים לא תיתכן יצירת פרח, גם כאשר יש לצמח תנאים חיצוניים אופטימליים. גמר השלב היובנילי מתאפיין, בדרך כלל, ברמה מסוימת של גידול וגטטיבי. הרמה הזאת באה לידי ביטוי במספר פרקים, במספר עלים או במסה וגודל שטיפוסיים לכל צמח וצמח .
מנתור, למשל, פורח רק לאחר שצמחו לו עשרה עלים או יותר, וזני האיריס פורחים רק אם הבצל שלהם מגיע לגודל מסויים. משך הזמן של השלב היובנילי שונה מאוד מצמח לצמח: הוא קצר, בדרך כלל, בצמחים העשבוניים, לפעמים ימים ספורים בלבד, ויכול להגיע עד לשנים רבות בכמה צמחים עציים. לעתים, בשלב היובנילי הצמח שונה בצורתו ובאופי הצימוח שלו, בהשוואה לצורתו הבוגרת.
החקלאי, שמגדל צמחים למטרת שיווק, מעוניין לקצר עד כמה שאפשר את התקופה היובנילית. בעצי מטע, למשל, נמשכת התקופה היובנילית שנים אחדות, וקיצורה יכול לשפר את רווחיותם של המטעים. גם בצמחי בצל ופקעת יש ערך כלכלי לקיצור משך הזמן עד להופעת הפרחים המיועדים לשיווק.