חיגור הוא טיפול שבו מרחיקים טבעת מן ההיקף של גבעול, של ענף או של גזע. הטבעת שמרחיקים כוללת חלקים קשים חיצוניים (קליפה ושיפה) וחלקים רכים (קמביום). בפעולת החיגור משתמשים בסכין מיוחד, בעל להב כפול. המרחק בין שני הלהבים קובע את רוחב הטבעת. בטיפולים המקובלים בחקלאות, בשיחים או בעצים, רוחב הטבעת הוא 10-2 מ"מ.
כשמסירים את רקמת השיפה בפעולת החיגור, פוגעים בהובלת המוטמעים בצמח: מוטמעים המובלים בשיפה אינם מגיעים לאזור השורשים ונשארים בנוף העץ. את הצטברות המוטמעים בחלק שמעל לחתך ניתן לזהות על ידי תפיחה באותו אזור. רמת המוטמעים הגבוהה בחלק העליון של העץ או של השיח שמניב פירות מאפשרת לקבל פירות גדולים יותר.
טיפולי חיגור נעשים כיום כדי לגרום להגדלת פירות בעצי פרי. המחקר אודות השפעת החיגור נמצא בראשיתו, אבל כבר ידוע, שחיגור בענפי גפן פועל בכמה תחומים: הוא גורם להגדלת גודל הענב, מקדים את ההבשלה ומחזק את העוקצים שנחלשים בעקבות טיפול בג'יברלין. בעצי קלמנטינה, לעומת זאת, החיגור בשלבי הפריחה מזיק לעץ, ומאוחר יותר גורם לנשירת עלים ופירות. ואולם, שילוב של טיפולי ריסוס בג'יברלין עם חיגור במועד מתאים, גורם לעלייה באחוז הפרי הגדול בעת הקטיף. באבוקדו, החיגור תורם לשיפור חלקי בלבד בכמות הפירות.
על סמך העובדות הנ"ל, אפשר לומר שהחיגור אינו מהווה אמצעי מושלם להגדלת פירות. אם כי ייתכן, שבמקרים שאין הוא מועיל, עדיין לא מצאו את הרוחב המתאים לחיגור. יש להניח כי שילוב של חיגור עם טיפול נוסף, למשל, טיפול בג'יברלין, ישיג תוצאות טובות בשיחים או בעצים שבהם עדיין לא נבחנה השפעת החיגור כלל.