בראש גבעול נושא עלים טיפוסי יש ניצן קדקודי, אשר צמיחתו גורמת להתארכות הגבעול ולהתפתחותם של עלים חדשים. מעל אזורי ההסתעפות של העלים, מצויים ניצנים שנקראים ניצנים צדדיים. לניצנים האלה יש כושר להתפתח לענפים, אך בדרך כלל, בעודם קטנים, נפסקת צמיחתם, והם נכנסים לתרדמה. מי שמפעיל מעין "שליטה" על הניצנים הצדדיים ומונע את התפתחותם הוא הניצן הקדקודי. לתופעה זו קוראים שלטון קדקודי.
לשלטון הקדקודי יש חשיבות רבה בחיי הצמח. כמות המזון בצמח מוגבלת, ואילו כל הניצנים היו מתפתחים, כל אחד מהם היה זוכה למנה קטנה בלבד של מזון. כתוצאה מכך, היה נוצר גוש צפוף ומגובב של גבעולים קצרים נושאי עלים קטנים, והם לא היו מסוגלים לבצע כיאות את תהליך הפוטוסינתזה.
כאשר הניצן הקדקודי נקטם, משתחררים הניצנים הצדדיים מהשליטה והתפתחות הצמח נמשכת. כך למשל, צמחים הנאכלים על ידי בעלי חיים ממשיכים להתפתח, למרות הרעייה המסיבית.
האוקסין שנוצר בניצן הקדקודי זורם כלפי מטה ומפעיל, כנראה, את השלטון הקדקודי. המנגנון אשר באמצעותו פועל האוקסין עדיין לא ברור. יש הטוענים שתוך כדי זרימה אל בסיס הגבעול, האוקסין חודר אל הניצנים הצדדיים ומצטבר שם עד שהוא מגיע לריכוז המעכב צמיחה, וכך מושרית תרדמה על הניצנים. הסבר אחר מסתמך על תפקודו של האוקסין כחומר המושך אליו מוטמעים. האוקסין המצוי באזור העליון של הגבעול, גורם להפניית חומרי המזון אל אזור שבו הוא נמצא, ולא אל הניצנים הצדדיים. המחסור בחומרי המזון שנוצר בניצנים הצדדיים גורם לתרדמתם. ממצאים שונים מעידים שגם ציטוקינינים משתתפים בבקרה של צמיחת ניצנים צדדיים.
אם רוצים שתהיה צמיחה מסתעפת של גבעולים, קוטמים את הניצן הקדקודי של הצמח, ועל ידי כך מאפשרים התפתחות של ניצנים צדדיים. בגדר חיה, למשל, גוזמים את החלק העליון של השיחים, ועל ידי כך יוצרים מעין חומה צפופה של שיחים. גם בשיחי ורדים וכן בכמה שיחים אחרים נוהגים לקטום את הפרקים העליונים, כדי לקבל שיחים "מלאים" יותר.
לעומת זאת, יש מקרים שההתפתחות של הניצנים הצדדיים אינה רצויה למגדל. כך למשל, כאשר רוצים לגדל עצי מטע ננסיים, גוזמים את החלק העליון (האמיר) של העצים, ולניצנים הצדדיים יש אפשרות להתפתח. הסתעפות כזאת אינה רצויה למגדלים, ולכן לאחר הגיזום, הם מרססים את העצים באוקסין ועל ידי כך מעכבים את התפתחות הניצנים הצדדיים.