במצב מנוחה, אין הזרע נובט כל עוד התנאים החיצוניים אינם מתאימים. אולם ידועים סוגי צמחים, שזרעיהם אינם נובטים אף כאשר התנאים החיצוניים נוחים. זרעים כאלה שרויים בתרדמה.
ידועים מנגנוני תרדמה רבים המשהים את הנביטה ו"מפזרים" אותה לאורך תקופת זמן ממושכת. באופן כזה מובטח קיום המין בתנאים חיצוניים שונים. פיזור הנביטה על משך זמן נעשה על ידי הקניית כושר נביטה הדרגתי, כך שמדי פעם נובטת רק כמות קטנה של זרעים מאותו יבול. במרבית המקרים, הגורמים לכך הם המעטפות שבהן עטוף העובר שבזרע. המעטפות האלה מונעות את חדירתם של גורמים חיצונים חיוניים לצמיחה, כגון: לחות וחמצן. מעטפות קשות יכולות להיפגע מפעילות של מיקרואורגניזמים או בגלל שינויים בתנאי הסביבה, למשל: הבדלי טמפרטורות. אם הזרעים עוברים במערכות העיכול של בעלי חיים או אם שרפה פוגעת בצמחים, גם אז יכולות המעטפות הקשות להיפגע. כלומר, הפגיעה במעטפות יכולה להיות בצורה שונה ובגלל סיבות שונות. ולכן, גם נביטת הזרעים יכולה להיות במועדים שונים, גם אם מקורם של כל הזרעים מאותו צמח. החקלאים שזורעים בשדות את הזרעים בעלי הקליפה הקשה, כמו: אספסת ותלתן, מעוניינים שנביטת הזרעים תהיה אחידה, עד כמה שאפשר. לכן הם משתמשים במערבלים מיוחדים השוחקים את קליפות הזרעים בעזרת נייר זכוכית. שחיקת הקליפות במערבלים מאפשרת חדירת מים ואוויר לזרעים ומחישה את התעוררותם מן התרדמה.
בפירות עסיסיים, כמו הלימון והענבים, וכן בפירות יבשים, כמו החיטה והחרדל, יש חומרים מעכבי נביטה. חומרים כאלה מצויים גם במעטפת הזרע וכן בעובר ובפסיגי הזרע של כמה מינים. החומרים העיקריים הפועלים כמעכבי נביטה הם החומצה האבציסית ותרכובות פנוליות מסוימות. חומרים מעכבי נביטה ברמה גבוהה זוהו בזרעים של כמה צמחי מדבר ורק שטיפה במים רבים מאפשרת נביטה של זרעים כאלה. הזרעים האלה יכולים לנבוט רק לאחר גשם חזק מאוד, כאשר יש כמות מים שמצליחה לשטוף את החומרים מעכבי הנביטה מן הזרעים ומספיקה גם להתבססותם של הנבטים בתנאי המדבר הקשים.
גורמי הסביבה בתחום של כל בית גידול משתנים בהתמדה, וכל בית גידול מאופיין על ידי שילוב של גורמים שונים בכל עונה. הגורמים המשתנים הם לחות הקרקע, הטמפרטורה, אוורור הקרקע ומספר שעות ההארה ביום. זרע מסוג מסוים מסוגל להגיב על אחד או על כמה מגורמי הסביבה. יכולת זאת היא יתרון המסייע לצמח להשלים את מחזור חייו בבית הגידול שלו בעונה המתאימה לו. קיימים מנגנונים שונים המעכבים נביטה כאשר התנאים אינם נוחים. תנאי סביבה קיצוניים, כמו: חום רב מדיי או תנאי הארה בלתי מתאימים, גורמים לעוברים להיכנס לתקופת תרדמה למרות העובדה שהתפתחותם הושלמה. בצמחים הגדלים באזורי אקלים ממוזג, שרוי העובר בתרדמה עמוקה במשך כל עונת החורף.
חומרים מעכבים הנמצאים בתוך הזרע מונעים את נביטת העובר בעונה שאינה מתאימה לו. זרעים של צמחים כאלה צריכים לעבור תקופת קור כדי שיוכלו לנבוט. בחקלאות, כאשר רוצים להנביט זרעים הנמצאים בתרדמה וזקוקים לקור כדי לנבוט, מטפלים בהם בטיפול שנקרא הַכְמָנָה: מתפיחים תחילה את הזרעים ומכניסים אותם לחדרי קירור בטמפרטורה של 5°C למשך 4-1 חודשים; תוך כדי הקירור נהרסים החומרים מעכבי הנביטה, הנמצאים בזרע; כאשר מעבירים לאחר מכן את הזרעים לטמפרטורה גבוהה יותר, מסייעים בכך לעובר להתעורר.