כבר בשנות העשרים של המאה ה20-, הבחינו החוקרים קיד (Kidd) ווסט (West), שהבשלת תפוחי-עץ מלווה בעלייה בנשימת הפרי. בעבודות של חוקרים אחרים נמצא שבפירות רבים כמו: מנגו, אבוקדו ובננה, ההבשלה באה יחד עם עלייה מהירה בנשימה. מהלך נשימה כזה נקרא "נשימה קלימקטרית", והפירות שהובחנה בהם נשימה כזו, נקראו "פירות קלימקטריים". לעומת זאת, בפירות אחרים, כמו: תות-שדה, אננס ופירות ההדר, תהליך ההבשלה מלווה בירידה מתמדת ורצופה בנשימה. פירות כאלה נקראים בלתי-קלימקטריים.
הנשימה הקלימקטרית מלווה בעלייה ניכרת בקצב שחרור האתילן מן הפרי המבשיל. בפירות שבהם אין נשימה קלימקטרית, אין גם עלייה בקצב שחרור האתילן במהלך ההבשלה, והקצב נשאר נמוך עד להבשלתם המלאה.
הוספת אתילן אקסוגני גורמת שינויים במהלך הנשימה, הן בפירות קלימקטריים והן בפירות חסרי נשימה קלימקטרית. בפרי שאינו קלימקטרי, תוספת האתילן גורמת לעלייה חדה בקצב הנשימה. לעומת זאת, כאשר פרי קלימקטרי מקבל תוספת של אתילן, האתילן גורם להקדמת העלייה של קצב הנשימה בימים אחדים. הבדל נוסף בתגובה לתוספת אתילן מתגלה כשמוציאים את הפירות מאווירת האתילן: בפירות שאינם קלימקטריים חלה ירידה מידית בקצב הנשימה, עד לרמה הטבעית הנמוכה; ואילו בפירות קלימקטריים נמשכת ההשפעת של תוספת האתילן. ההבדל הזה נובע מן העובדה, שבפירות הקלימקטריים האתילן האקסוגני גורם לייצור נמרץ של אתילן אנדוגני. בפירות שאינם קלימקטריים לא מתרחשת תגובה אוטוקטליטית כזו.
תגובת הפירות הקלימקטריים לאתילן אינה באה לידי ביטוי רק בהקדמת הנשימה הקלימקטרית אלא אף בהקדמת כל שאר תהליכי ההבשלה. ההשערה הרווחת היא שהעלייה ההדרגתית בריכוז האתילן במהלך ההבשלה, מכוונת ומווסתת את תהליכי ההבשלה.