כל חקלאי מעוניין לקבל יבולים טובים באיכות גבוהה, ולשם כך הוא משפר את תנאי הגידול של הצמחים: הוא מעבד את הקרקע, משקה, מדשן ומעצב את צורת הצמח. אולם החקלאי אינו מסתפק בכל הפעולות האלה, והוא מנסה להתערב גם בתהליכים המתרחשים בצמח ולכוון אותם לפי צרכיו. לדוגמה: אם החקלאי מעוניין בפירות גדולים, הוא ינסה למנוע גדילה חזקה מדיי של הצמח, העלולה לבוא על חשבון גדילת הפירות. החקלאי יכול להשתמש באמצעים שונים כדי להשפיע על התהליכים המתרחשים בצמח לדוגמה: יש זרעים שנובטים רק אחרי שקיבלו מנת קור. אם מאחסנים זרעים כאלה בקירור אפשר להנביט אותם מבלי להמתין לקור הטבעי.
כבר במחצית השנייה של המאה ה20- נוכחו לדעת שהצמיחה והרבייה של הצמחים מבוקרת ומווסתת על ידי הורמונים שנוצרים בצמח. על סמך מחקרים על הורמונים צמחיים התברר שניתן להשפיע על תהליכים בצמח על ידי הוספה חיצונית של תרכובות כימיות, שהן זהות או דומות להורמונים הטבעיים. חומרים אלה נקראים מווסתי צמיחה או חומרי צמיחה. השימוש במווסתי צמיחה בחקלאות התאפשר בעיקר לאחר שבודדו וזיהו את ההורמונים הצמחיים ולמדו על ההשפעות שיש להם על הצמח.
כאשר החומרים האלה ניתנים לצמח בטיפול חיצוני, הם מתערבים בתהליכים כימיים פנימיים ומווסתים את הצמיחה. ההשפעה על התפתחות הצמח יכולה להיות על ידי התערבות בייצור של ההורמונים הטבעיים, במטבוליזם או בהובלה שלהם. מווסתי הצמיחה הניתנים לצמח יכולים גם להוות תחליף או תוספת להורמוני הצמיחה הטבעיים, כאשר הרמה האנדוגנית שלהם בצמח היא מתחת לסף הדרוש לשינוי התהליך הרצוי.
ביישום חקלאי, מווסתי הצמיחה המסופקים לצמח משנים את האיזון ההורמונלי הקיים ברקמה בזמן מתן המווסת. כדי לקבל תגובה רצויה, מוסיפים בדרך-כלל מווסתי צמיחה בריכוזים גדולים בהרבה מאלה המצויים ברקמה. הריכוז הגבוה דרוש כי לאתרי הפעולה מצליחה לחדור רק כמות קטנה של החומר; רוב החומר נשאר על פני העלים ונשטף במי גשמים או במי ההמטרה. גם חלק מן החומר שחודר לצמח אינו מגיע לכלל פעילות, כי המערכות הפנימיות של הצמח המגנות על הרקמות, מפרקות אותו או קושרות אותו בדרכים שמבטלות את פעילותו.
השימוש במווסתי צמיחה משיג תוצאות דומות לאלה המתקבלות מטיפוח גנטי של זנים. ואולם, ההשפעה של מווסתי צמיחה היא לעונה אחת, או לכל היותר לעונות גידול אחדות, ואילו טיפוח זנים, בשיטות של הכלאה או בשיטות של הנדסה גנטית, נותן תוצאות ארוכות טווח, לכל הדורות הבאים.
עם זאת, טיפוח גנטי של זנים לא תמיד עונה על צרכיו של החקלאי. כך למשל, הצליחו לטפח זנים של תפוחי עץ בעלי איכות מיוחדת, אבל בתהליך הטיפוח לא התייחסו לעניין הכמות; תפוחים אלה נושרים בקלות לפני מועד הקטיף שלהם. היום ברור שצריך להתייחס גם לכמות, ולשם כך נעזרים במווסתי הצמיחה. בהשפעת הטיפול במווסתי צמיחה אפשר למנוע את הנשירה של התפוחים ולהגדיל את היבול.
במקרים מסוימים, הטיפול במווסתי צמיחה גם מסייע לצמחים להתגבר על תנאי סביבה קשים. כאשר מטפחים זנים של צמחים, דואגים שהם יהיו מתאימים לתנאים סביבתיים ממוצעים של אזור מסוים. ואולם, קורה שבאותו אזור חל שינוי קיצוני בתנאים הסביבתיים, למשל: עובר בו גל של קור או יש חמסין, והצמחים שהותאמו לממוצע אינם יכולים להתגבר על השינויים בתנאי הסביבה. במקרים כאלה, מווסתי הצמיחה יכולים לסייע להם. למשל, כדי למנוע נשירת חנטים של ליצ'י בגלל גל של חמסין, מרססים את החנטים באוקסין והריסוס מונע את נשירתם.
במווסתי צמיחה משתמשים בעיקר למטרות האלה: להגדיל את היבול; לווסת את תקופת השיווק; לשפר את מראה המוצר ולייעל את העבודה החקלאית.