הורמונים צמחיים הם חומרים אורגניים המווסתים תהליכי התפתחות בצמח. המלה "הורמון" מקורה במלה היוונית hormaein, שפירושה "לעורר". ואמנם, בעבר חשבו, כי תפקיד ההורמונים הוא לעורר תהליכים. כיום ברור, שהורמונים עשויים גם לעכב תהליכים, ולפיכך נכון יותר להתייחס אל ההורמונים הצמחיים כאל מווסתי צמיחה ומווסתי התפתחות.
בבעלי חיים, ההורמונים מיוצרים בבלוטות מיוחדות, ומשם הם מועברים לאתרי הפעולה שלהם. בצמחים, לעומת זאת, ייצורם של ההורמונים אינו מוגבל לאיברים מיוחדים. ההורמונים הצמחיים נוצרים בחלקים המתפתחים של הצמח: בקדקודי הצמיחה של הנצר ושל השורש, בעלים צעירים, בזרעים ובפירות בשלבי התפתחותם. לרקמות שבהן נוצרים ההורמונים יש תפקודים שונים והן גם עברו "התמחות" ליצירת הורמונים. ההורמונים הצמחיים פועלים כשהם בריכוזים נמוכים מאוד, ריכוזים של מיקרוגרמים בודדים בקילוגרם של רקמה. ההורמונים יכולים לפעול באיבר שבו הם נוצרו או שהם נעים לאזורים אחרים בצמח ופועלים שם. הם יכולים לנוע מתא לתא או בצינורות העצה והשיפה. לכל הורמון יש דרך אופיינית שלו לתנועה מאתר היצירה אל אזור הפעולה.
כיום ידועות, חמש קבוצות עיקריות של הורמונים צמחיים: אוקסינים, ג'יברלינים, ציטוקינינים, חומצה אבציסית ואתילן. בראשית המחקר בהורמונים צמחיים, רווחה הדעה שלכל הורמון אפשר לייחס רק השפעה אחת או לכל היותר שתיים. כיום ידוע, שלהורמוני הצמח השונים יכולות להיות גם השפעות חופפות, גם משלימות וגם מנוגדות, בתהליכי ההתפתחות השונים. אף כי לכל אחד מההורמונים יש מבנה כימי טיפוסי, אין קשר חד-ערכי בין הורמון אחד לבין תגובה התפתחותית אחת. לעתים קרובות, התגובה היא תוצאה ישירה של פעולה משולבת של הורמונים אחדים, והיחס הכמותי ביניהם הוא הקובע את אופי התגובה ואת שיעורה.
התגובה להורמון הצמחי תלויה במידה רבה גם ברקמה המגיבה. כך למשל, האוקסין מעודד חלוקת תאים בקמביום, מזרז התארכות תאים בחותלות, ואילו בפירות צעירים הוא גורם ליצירת חלליות בתאים. הייחודיות של פעולת ההורמון נמצאת אפוא לא רק בהורמון עצמו אלא גם ברקמת המטרה שעליה הוא פועל.