תרדמה בצמחים הוא שלב התפתחות בחיי צמח רב-שנתי. השלב הזה מתאפיין בכך שאין צמיחה נראית לעין. בצמחים רב-שנתיים, מהלך ההתפתחות של הצמח הוא מחזורי וכל שלב התפתחות חוזר על עצמו מדי שנה. מכאן שגם את התרדמה ניתן להגדיר כשלב התפתחות מסוים במחזור הצמיחה הרב-שנתי של הצמח. רוב העצים הגדלים בארץ נכנסים לתרדמה בחורף; הצימוח שלהם נחלש או אפילו נפסק. התרדמה שלהם נשלטת על ידי התקצרות אורך היום וירידת הטמפרטורה. לעומת זאת, צמחי מדבר נכנסים לתרדמה בעונת היובש עם תחילת הקיץ. התרדמה נשלטת אפוא על ידי גורם גנטי ועשויה להקדים או להתאחר בהתאם למין ולזן.
התרדמה מבטאת, לרוב, מצב של ניצן מסוים ולא של כלל הצמח. לכן, גם היציאה מן התרדמה היא תהליך של כל ניצן בנפרד. הניצן המתפתח בחיק העלים צומח באביב עד לשלב שבו מוכנות הפרימורדיות של האיברים השונים להמשך ההתפתחות. בשלב הזה, מועכבת התפתחות הניצן והיא נמשכת בקצב איטי מאוד; ניתן לעורר את הניצן לגידול בעזרת גירויים קלים, כמו: טמפרטורה גבוהה או יובש. רק בהמשך, נכנס הניצן למצב של תרדמה ולא ניתן לעודדו לצמיחה גם על ידי גירויים סביבתיים. בתקופת התרדמה ניכרת ירידה גדולה בעוצמת הנשימה, יש עלייה בריכוז חומרים בעלי דרגת מיום נמוכה, כמו: עמילן וחלבון, ויש ירידה כללית בעוצמת הפעילות האנזימטית בצמח. עם זאת, מתחילה הצטברות של חומרים פנולים ושל ABA, שגורמים עיכוב צמיחה, ויש ירידה הדרגתית ברמה של חומרי צמיחה שונים. הירידה בשיעורם של חומרי הצמיחה מתחילה כבר עם הירידה בעוצמת הצמיחה של הענפים בקיץ. עם תחילת התרדמה, חלה ירידה רבה ברמת ה-RNA , ולכן רוב הפעילות הסינתטית נפסקת.
לאחר תקופת קירור, מתחילה עלייה בפעילות המטבולית בניצנים והם מתחילים להתעורר מתרדמתם. עדיין לא ברור מה הגירוי הראשוני שגורם לתחילת הפעילות המחודשת. הציטוקינינים הם, כנראה, חומרי הצמיחה הראשונים שכמותם הולכת וגדלה, ומיד אחריהם, ואולי אף בהשפעתם, עולה רמת הג'יברלינים. גם ה-ABA וגם חומרי העיכוב הפנוליים פוחתים בכמותם במשך עונת התרדמה, אולם רק במידה מוגבלת. לקראת סיום התרדמה, מתחילה פעילות של אנזימים הנמצאים בניצן, חלה עלייה בעוצמת הנשימה ובפעילות המטבולית. עקב הפעלת אנזימים קיימים, מתחילה עלייה ברמת ה-RNA ומתחילה סינתזה של אנזימים הדרושים לפעילות מטבולית מוגברת. התנפחות הניצנים חלה רק לאחר חידוש הפעילות המטבולית, והיא תנאי הכרחי לפתיחת הניצנים ולתחילת הצמיחה.
אם תנאי החורף אינם מספיקים לדרישות התרדמה, נפגעת התפתחות הניצנים באביב. דבר זה בא לידי ביטוי בהתעוררות בלתי אחידה של הניצנים. ההתעוררות באביב מתאחרת ונמשכת זמן רב. ניצנים רבים לאורך הענף אינם נפתחים כלל. הפגיעה באה לידי ביטוי גם בפרחים: מתפתחים פרחים פגומים בצורתם ובשלמות איברי הרבייה שלהם.
החקלאי יכול להתגבר על התעוררות בלתי אחידה, שבאה בעקבות תרדמה בלתי מספקת. הטיפול העיקרי הוא קירור, כלומר תוספת קור החסר לניצנים. טיפולי קור מתאימים, בעיקר, לגידולים בעלי בצלים וניצנים, כי ניתן לקרר אותם בקלות יחסית במחסנים מתאימים. במטעים, הטיפול הוא בעזרת ריסוס חומרים מתאימים. החומר הנפוץ ביותר הוא השמן החורפי DNOP. ריסוס שמן כזה על עצים נשירים רדומים, ממשפחת הוורדניים, גורם להקדמת ההתעוררות ולהתעוררות אחידה באזורים שבהם החורף מתון מדיי וחם. השמן יוצר, כנראה, תנאים אנאירוביים בתאים, ואלה מעודדים את חלוקת התאים.
מבין הורמוני הצמיחה, הג'יברלין והקינטין פעילים בשבירת תרדמה של ניצני פרי.