לצמח הגדל בחושך, יש גבעול דק ופרקים ארוכים מאוד; מערכת השורשים שלו דלה והעלים קטנים וחיוורים. למכלול התופעות האלה קוראים אטיולציה או חיוורון. כאשר מעבירים צמחים אטיולנטים לאור הם מפסיקים לצמוח לגובה, העלים מתפתחים והחיוורון נעלם תוך כדי עלייה בייצור הכלורופיל. האטיולציה מהווה דוגמה של התאמה התפתחותית של הצמח לעוצמת האור. כאשר צמח גדל בצל, יש חשיבות להתארכות מהירה שלו, להשגת יתרון גובה, בתחרות על האור. לעומת זאת, להתפתחות העלים והכלורופיל יש פחות חשיבות, שכן עוצמת הפוטוסינתזה בצל פוחתת מאוד. צורת הצמיחה בחושך מאפשרת לצמח הגדל בחושך להגיע במהירות המרבית לאור, מבלי ל"בזבז" משאבים על גידול איברים אחרים.
חוקרים לקחו נבטי שעועית אטיולנטים (שגדלו בחושך), והאירו אותם בהבזק אור חלש. 10 דקות לאחר ההארה היה ניתן להבחין בירידה בקצב התארכות הגבעול ובתחילת הייצור של פיגמנטים, המאפיין את הצמחים הירוקים. הבזק האור שימש איתות לצמח לעבור מגידול בחושך לגידול באור. על סמך השוואת ספקטרום הפעולה של ביטול ההתארכות האטיולנטית עם ספקטרום הבליעה של פיטוכרום בצורת Pr, נראה כי הדמיון ביניהם רב מאוד. מכאן הסיקו החוקרים, שהפיטוכרום מעורב בקליטת האור, בגירוי לביטול האטיולציה.
את השינוי שחל בנבטים האטיולנטים ניתן להסביר בדרך הזאת: בנבט האטיולנטי, שהתפתח בחושך, מצטברת כמות גדולה של פיטוכרום Pr. כאשר הנבט נחשף לאור אדום או לאור לבן (המכיל את כל הספקטרום), מתרחש שינוי מהיר של Pr ל-Pfr. מולקולות Pfr מעכבות את התארכות הגבעול ומעודדות יצירה של פלסטידות ושל כלורופיל. היות שהתגובה מהירה מאוד, יש להניח שהמנגנון מופעל על ידי אנזימים קיימים.