החומצה הג'סמונית נפוצה בעולם הצומח ומהווה מרכיב חשוב בשמן האתרי המופק מצמחי היסמין ומצמחי הרוזמרין. הארומה המיוחדת של החומצה הג'סמונית עודדה את הפיתוח של החומר הסינתטי לתעשיית הבשמים.
על סמך ניסויים, שבהם טופלו צמחים בחומצה ג'סמונית חיצונית, התברר שהיא מעורבת בתהליכים התפתחותיים רבים בצמח, כגון: תגובת הגנה נגד פתוגנים ופציעות, עיכוב של התארכות שורשים, עיכוב נביטת זרעים, עידוד התפתחות פקעות, התפתלות קנוקנות, הבשלת פרי, זירוז של שבירת תרדמת זרעים, הזדקנות עלים וקליפת פרי, נשירת עלים ופירוק כלורופיל. לחומצה הג'סמונית מיוחסות השפעות של השראה, זירוז או עיכוב של התהליכים האלה. היא פועלת בריכוזים נמוכים ומובלת מאזור הגירוי אל אזור התגובה. בשל כל התכונות האלה, האופייניות להורמוני הצמיחה, חוקרים רבים מתייחסים אליה כאל הורמון צמחי המווסת פעילויות רבות בצמח.
עיקר תשומת הלב של החוקרים התמקדה במעורבות של החומצה הג'סמונית בתגובות ההגנה של הצמח. ידוע שצמחים חשופים לעקות סביבתיות שונות, כגון: עקת פציעה ותקיפת פתוגנים. עקות כאלה מפעילות בצמח המותקף מנגנונים של הגנה עצמית. ההגנה העצמית מורכבת משתי תגובות: האחת מקומית והאחרת מערכתית כלל-צמחית. תגובת ההגנה המקומית היא מידית - תגובת התאים שבאים במגע ישיר עם הפתוגן. בתאים האלה מופעלים חלבונים מיוחדים המעורבים בייצור פולימרים של דופן התא ובייצור חלבוני מבנה של הדופן. החלבונים האלה מתקנים את נזקי הפציעה או את נזקי הפלישה הפתוגנית.
התגובות במערכת הכלל-צמחית כוללות עלייה ברמת החומצה הג'סמונית ברקמות צמחיות ושפעולם של גנים "הגנתיים" הנוטלים חלק בייצור חלבונים ומטבוליטים משניים המספקים לצמח יכולת הגנה. בין החלבונים הרבים, המושרים על ידי החומצה הג'סמונית, יש חלבונים מעכבי פרוטאזות, המונעים את עיכול החלבונים, ועקב כך אין מזון לפתוגן והוא עלול למות. בין החלבונים נוצר גם חלבון תיונין, שהוא עתיר קבוצות ציסטין וקבוצות SH ויש לו תכונות אנטי פטרייתיות ואנטי חיידקיות. כמו כן נוצרים אנזימים המעכבים את ייצור חלבוני הפתוגן.
השפעתה של החומצה הג'סמונית אינה מוגבלת לאזור הפגוע בלבד, היא באה לידי ביטוי גם ברקמות מרוחקות שלא נפגעו כלל. בניסיון לבדוק כיצד מועבר הגירוי מן האזור הפגוע שקולט את הגירוי אל אזור התגובה, השתמשו החוקרים בצמחי טבק. פגיעה מכנית שנגרמה לעלים של צמחי טבק, וחיקתה את הפגיעה על ידי בעלי חיים אוכלי עשב, גרמה לעלייה בריכוז של החומצה הג'סמונית. בעקבות העלייה הזו עלה הריכוז של הניקוטין בצמח (הניקוטין הוא מטבוליט המגן על צמחי טבק מפני הנזקים המכניים הנגרמים בלעיסת העלים, והוא נוצר באזורים שונים בצמח הטבק, אך בעיקר בשורשים). בעלים נמדדה עלייה פי 10 לאחר 90 דקות, ובשורשים נמדדה עלייה פי 3.5 לאחר 180 דקות. השערת החוקרים הייתה שאם החומצה הג'סמונית משמשת כמתווכת בין אזור הפגיעה לאזור התגובה, חייב להיות קשר כמותי בין הגירוי בעלים לחומצה הג'סמונית ובין התגובה. ואכן, החוקרים מצאו קשר בין מספר הפגיעות בעלים, לרמת החומצה הג'סמונית בעלים ולרמת הניקוטין שנוצר בשורשים. החוקרים הסיקו מכך, שהחומצה הג'סמונית, שנוצרת בעלים בעקבות הפגיעה, היא החומר המתווך בין אזור קליטת הגירוי לאזור התגובה. בשלב הבא של הניסוי, החוקרים בדקו אם התיווך נעשה על ידי מעבר של החומצה הג'סמונית מן העלים לשורשים או שיש מעבר של אות משני שגורם ליצירה של החומצה בשורשים. החוקרים נתנו לעלים טיפול בחומצה ג'סמונית, מסומנת בסימון רדיואקטיבי. העלייה בכמות החומצה המסומנת בשורשים והירידה המקבילה בכמות שלה בעלים הצביעו על מעבר של החומצה מן העלים אל השורשים. על סמך הניסויים האלה, הסיקו החוקרים שבצמחי טבק, העברת הגירוי מן האזור שקולט את הגירוי בעלים, אל אזור התגובה בשורשים, נעשית על ידי יצירה של חומצה ג'סמונית באזור הפגוע והעברתה אל אזור התגובה.