בתחילת שנות השבעים חיפש ג'והן מיטשל, יחד עם קבוצת חוקרים, הורמוני צמיחה חדשים. שנים רבות היה ידוע שאבקת הפרחים עשירה בחומרים המעורבים בבקרת הצמיחה, ולכן היה הגיוני לחפש, הורמוני צמיחה חדשים באבקה. מתוך 60 מינים שנבדקו, נמצא שמיצוי האבקנים ממחצית מיני הצמחים גרם להתארכות המפרק השני בשעועית (מבחן ביולוגי אופייני לבדיקת התארכות בצמח). הצמיחה הרבה ביותר התקבלה ממיצוי אבקנים של צמח הליפתית ושל עצי אלמון. כדי לבודד 10 מ"ג חומר פעיל, היה צריך להשתמש ב-227 ק"ג של אבקת פרחי לפתית, שנאספו על ידי דבורים. בשנת 1979 זוהה המבנה הכימי של החומר והוא נקרא בראסינוליד, על שם צמח הלפתית שנקרא בלועזית Brassica. בראסינוליד היה הנציג הראשון של קבוצת ה"בראסינוסטרואידים" שהתגלו בצמחים רבים ובחלקי צמח שונים. אבקת פרחים מכילה ריכוז גבוה יחסית של החומר - כ-100 מיקרוגרם לק"ג רקמה צמחית. לעומת זאת באיברי צמח אחרים, כמו: עלים, גבעול, פרחים וזרעים, יש ריכוז המתבטא בננוגרמים בלבד.
הבראסינוסטרואידים מעודדים צמיחה של רקמות וגטטיביות במיני צמחים רבים. עם זאת, התארכות של נצר התקבלה בתנאים של אור לבן, אור ירוק ואור אדום, אולם לא התקבלה תגובה של התארכות בחושך. לכן, שיערו החוקרים, שהבראסינוסטרואידים מעודדים התארכות של נצר על ידי התגברות על ההשפעה המעכבת של האור על הצמיחה.
הבראסינוסטרואידים מעודדים ייצור של אתילן. הוספה שלהם לשורשים של עגבניות, שגדלו בהידרופוניקה, גרמה לעלייה משמעותית בייצור האתילן וכתוצאה מכך לתגובות אפינסטיות של כיפוף העלים. לבראסינוסטרואידים יש השפעה חזקה על עיכוב ההתארכות וההתפתחות של שורשים. גם לאתילן יש השפעה מעכבת על התארכות שורשים. לכן, משערים שההשפעה המעכבת של הבראסינוסטרואידים היא עקיפה - על ידי עידוד הייצור של האתילן.
היישום החקלאי העיקרי שנחקר עד עתה הוא הגדלת יבולים. הגדלת היבול מתאפשרת על ידי השפעת הבראסינוסטרואידים על הגדלת הצימוח. בתחילת שנות השמונים הראו חוקרים בארה"ב שניתן להגדיל את היבולים של חסה, שעועית, פלפל ותפוחי-אדמה. ואולם, חוסר האחידות בתוצאות מנע את המעבר לטיפולים מסחריים בבראסינוסטרואידים. טיפולים שניתנו לאחרונה בסין וביפן גרמו להעלאת היבול של חיטה, תירס, טבק, מלון ומלפפון. גם במקרים האלה התקבלה שונות רבה, והיא דורשת מחקר נוסף לפני שיהיה אפשר לעבור לשלב היישום המסחרי.