דוח מחקר, מעובד על פי עלון הנוטע מ"ו 7, (1992), עמ' 469-453.
מבוא
בליצ'י קיימת בעיה קשה של נשירת חנטים. נשירת חנטים כחודש-חודשיים לאחר החנטה היא תופעה נפוצה בעצי פרי שונים, כנראה, משום שבשלב מסוים של התפתחות העובר, פוחתת כמות האוקסינים המיוצרת ומופרשת על ידי הזרע, וכתוצאה מכך קטנה יכולתו של החנט לשרוד. אחוז פרחי הליצ'י שמתפתחים לחנטים הוא מלכתחילה קטן, לכן גם מספר הפירות המגיעים להבשלה הוא נמוך, יחסית. בזן מאוריציוס, שמגדלים בישראל, נמצאו שני גלי נשירה עיקריים. הגל הראשון, שעיקרו נשירת פרחים נקביים (מופרים ולא מופרים), נמשך כ4- שבועות ובסופו נשארים על העץ כ10%- מהחנטים. כשבוע לאחר שמסתיים הגל הראשון מתחיל גל נשירה שני. בגל השני, שנמשך כשבועיים, נושרים חנטים בעלי זרע שמסתם 6-2 גרם, ועל העץ נשארים רק כמחצית ממספר החנטים.
כדי למצוא טיפול יעיל ביותר להקטנת הנשירה בדקו את השפעתם של מווסתי צמיחה שונים בריכוזים אחדים. הבדיקה נעשתה בסדרה של ניסויים שנמשכה 4 שנים. הניסויים נעשו על ידי טבילת האשכולות במווסתי צמיחה או על ידי ריסוס כל העץ. נבדקו גם מועדים מתאימים לטיפול, על פי גלי הנשירה.
בניסויים שנעשו בשיטת הטבילה בחנו את השפעת הטבילה של תפרחות ואשכולות חנטים באוקסינים ובג'יברלין. בניסויים אלה נמצא שהטיפימון מנע את נשירת החנטים בשלבים הראשונים של החנטה ביעילות רבה מאוד. אוקסינים סינתיטיים אחרים וכן ג'יברלין לא הצליחו למנוע נשירה. לכן החליטו להשתמש בטיפימון כחומר הריסוס לניסויים הבאים.
במקביל לבדיקת היעילות של מווסתי הצמיחה, בדקו גם את השפעת העיתוי של הטיפול. בניסוי אחד ניתן הטיפימון סמוך למועד הפריחה. נמצא שהטיפול אמנם מנע ביעילות את נשירת החנטים, אבל כל החנטים התפתחו לפירות קטנים חסרי זרע. ליבול של פירות קטנטנים אין כל ערך מסחרי, ולכן נפסל הטיפול בטיפימון סמוך למועד הפריחה.
בניסוי אחר ניתן הטיפול בטיפימון בתום גל הנשירה הראשון של החנטים. מסתו הממוצעת של כל חנט במועד הזה היה כ2- גרם, והעובר בזרע כבר התחיל להתפתח. הטיפול הזה הניב יבול כפול של פירות בשלים לעומת היבול שהתקבל בניסוי הקודם.
כאשר הטיפימון ניתן בשיטת הריסוס של העצים, היבול גדל במידה משמעותית. על סמך התוצאות של הניסויים האלה, התמקדו בניסויים של ריסוס טיפימון לעצים שלמים, כשהטיפול ניתן בסוף גל הנשירה הראשון של החנטים. מטרת הניסויים היתה למצוא את הריכוז המיטבי של הטיפימון לריסוס העצים.
החומרים והשיטות
ריסוסי טיפימון, בריכוזים שונים, ניתנו במרססי גב לעצים בני 12-10 שנים. כל עץ קיבל ריסוס בנפח של 2 ליטר, בעיתוי שמסת החנטים היתה כ2- גרם. בזמן הקטיף, מוינו הפירות ונשקלו רק אלה שהיו ראויים לשיווק (החל מ20- גרם).
התוצאות
תוצאות הריסוס בטיפימון והשפעתו על גודל היבול הראוי לשיווק מובאות בטבלה.
מסקנות ודיון
טיפולי הטיפימון בכל הריכוזים העלו באופן משמעותי את היבול הראוי לשיווק, לעומת היבול שהתקבל בקבוצת הביקורת. נמצא שעיתוי הריסוס הוא קריטי: הריסוס צריך להתבצע לאחר גמר הנשירה של החנטים בגל הראשון ולפני נשירה משמעותית של חנטים בעלי זרע בגל הנשירה השני. על סמך תוצאות הניסוי אנו מציעים להשתמש בטיפימון בריכוז של 100 ח"מ, בנפח של 2 ליטר לעץ.
יש לבחון את יעילות הריסוס בטיפימון בזנים אחרים ובייחוד בזן פלורידני. כמו כן כדאי לנסות לאתר אוקסינים יעילים נוספים.