הצמיחה של איברי הצמח מושפעת מכוח הכובד והיא מתרחשת בניצב למישור הקרקע. לתגובת הטרופיזם הזו בצמחים קוראים גרוויטרופיזם. באופן טבעי, השורש הראשי של הצמח גדל בכיוון מרכז כוח הכובד (גרוויטרופיזם חיובי) ואילו הגבעול הראשי גדל בכיוון המנוגד (גרוויטרופיזם שלילי). אם ניקח נבט ונניח אותו בצורה מאוזנת, השורש והגבעול 'חשים' בשינוי ובתגובה השורש מתחיל להתכופף כלפי מטה והגבעול מתכופף כלפי מעלה. השינוי בכיוון הצמיחה נובע מהתארכות שונה של תאים ברקמה שבה חל הכיפוף (בשורש ובגבעול). כיום רווחת ההשערה, שהגורם להתארכות השונה הוא פיזור לא-אחיד של האוקסין ברקמות המתכופפות. כאשר תנוחת הנבט היא מאוזנת, יש זרימה מוגברת של אוקסין אל הצד הפונה כלפי הקרקע. רקמות הגבעול והשורש מגיבות באופן שונה לריכוז גבוה של אוקסין: ריכוז גבוה של אוקסין בגבעול משרה התארכות תאים, לעומת זאת, ריכוז גבוה של אוקסין בשורש מעכב התארכות תאים. לכן, ריכוז גבוה של אוקסין בגבעול, ברקמה שפונה כלפי הקרקע, משרה את התארכות התאים ברקמה הזו יותר מאשר ברקמת התאים המרוחקת מן הקרקע. התארכות בלתי אחידה זו גורמת לכיפוף כלפי מעלה. בשורש, הריכוז הגבוה של אוקסין בשכבת התאים הקרובה לפני הקרקע מעכב את התארכות תאי הרקמה הזו והכיפוף הוא כלפי מטה.
החוקרים שיערו שתגובת הצמיחה הגרוויטרופית, מתחילה בקליטת גירוי בעמילופלסטים. האברונים האלה מצויים בתאים מיוחדים בכיפת השורש ובקרבת צרורות ההובלה בגבעול. הם נמצאים על פני דופן התא הפונה כלפי הקרקע. הקרבה הפיסית בין העמילופלסטים לבין צרורות ההובלה מאפשרת את העברת הגירוי אל אברונים תאיים, כמו: הקרומים התאיים והרשת האנדופלסמטית (העשירה ביוני סידן).
כאשר מניחים שורש בצורה מאוזנת מסתדרים העמילופלסטים על פני הדפנות האנכיים של תאי השורש, הפונים כעת למטה, כלפי הקרקע. בתגובה לשינוי מיקום העמילופלסטים, משתחררים יוני סידן מן הרשת האנדופלסמטית. הסידן מפעיל את הקלמודולין (חלבון קושר סידן, הידוע כמשפעל של תהליכים אנזימטיים רבים). הקלמודולין משפיע על פעילותן של משאבות הסידן ומשאבות האוקסין בקרומי התא. השפעה זו באה לידי ביטוי בהכוונת הזרימה של האוקסין ובתנועה של יוני סידן אל הצד שפונה כלפי הקרקע. כמה שעות לאחר שמציבים שורש בתנוחה אופקית, ניתן להבחין בכיפוף השורש כלפי הקרקע. לאחר שחל השינוי בכיוון הצמיחה, שבים העמילופלסטים למקומם הטבעי על פני דופן התאים.
יש עוד הוכחה שמעידה על המעורבות של אוקסין בתגובת הגרוויטרופיזם: נמצא שבנוכחות אוקסין מופעלים גנים מסוימים באזורי הכיפוף שבגבעול. לחוקרים עדיין לא ברור אם ההשראה להפעלת הגנים נובעת מעלייה בריכוז האוקסין או מעלייה ברגישות הרקמות לאוקסין.
המנגנון שהוצע כהסבר לתגובת הגרוויטרופיזם הוא בגדר השערה בלבד. ממצאים שונים מעידים על מעורבות של מווסתי צמיחה נוספים כמו: ג'יברלין ואתילן, בתגובת הגרוויטרופיזם.
בפרחים לייצוא, בעלי תפרחות מתארכות, כמו: לוע הארי ונץ החלב, חל כיפוף גרוויטרופי של הגבעולים בעת המשלוח. כיפוף זה פוגע במראה הפרח ופוסל אותו לשיווק. משערים שבעת המשלוח, התנוחה המאוזנת של הפרחים גורמת לשינוי במפל הריכוזים של הסידן בתא, ושינוי זה מהווה אות שגורם לשינוי בתנועת האוקסין. על בעיית הכיפוף הגרוויטרופי ניתן להתגבר באמצעות טיפולים כימיים. טיפול בחומרים שקושרים יוני סידן גרמו לעיכוב משמעותי ביצירת הכיפוף של הגבעולים.