תהליכי הזדקנות חלים בעלה לאחר שהוא מגיע לגודלו המלא על גבי צמח האם, או לאחר שמנתקים אותו מצמח האם. הזדקנות העלה באה לידי ביטוי בירידה של רמת ה-RNA, החלבונים, השומנים, הפחמימות, החומצות האורגניות והוויטמינים. לעומת זאת, חלה עלייה בפעילות של אנזימים המפרקים RNA, חלבונים, שומנים ופחמימות, ושל אנזימים הקשורים בחמצון שומנים. השינויים האלה מלווים בהרס הכלורופלסטים ובהיעלמות הכלורופיל. לאחר היעלמות הכלורופיל, שהיה הפיגמנט העיקרי, נראים יותר הפיגמנטים האחרים (הצהובים) והעלים מצהיבים. התהליכים האלה מואצים בתנאי חושך, ומואטים במידה רבה בתנאי אור.
בעלים רבים, תהליכי ההזדקנות מלווים בעלייה של קצב הנשימה ושל קצב ייצור האתילן. מהלך הזדקנות דומה, המלווה בנשימה מוגברת (נשימה קלימקטרית), קיים גם בפרחים ובפירות מבשילים של מיני צמחים שונים. העלייה בקצב הנשימה ובייצור האתילן מתרחשת גם בימים הראשונים (או בשעות הראשונות) שלאחר הקטיף, כתוצאה מעקת הניתוק והפציעה. בשלב מתקדם יותר של הזדקנות העלה, גורם האתילן בכמה מהמינים להתפתחות רקמת ניתוק, הגורמת לנשירת העלה. רקמת הניתוק נוצרת באזור מוגדר - בבסיס הפטוטרת ליד הגבעול - כתוצאה מהתפרקות דופנות התאים עקב עלייה בפעילות האנזים צלולאז. האתילן, אם כן, הוא גורם חשוב בהזדקנות של ירקות עלים ותבליני עלים רבים לאחר ניתוקם מצמח האם.
התופעות של הזדקנות עלה גוברות לאחר האסיף, בגלל סיבות שונות כגון: ניתוק ופציעה, אחסון בטמפרטורה גבוהה או נמוכה, וכן כתוצאה מהתפתחות של גורמי ריקבון, כמו: פטריות וחיידקים. עלים שמזדקנים או נחשפים לתנאי עקה, מאבדים את עמידותם הטבעית בפני פתוגנים ונוטים להירקב.