ה-ABA, כמו הורמונים צמחיים אחרים, משפיע על תופעות שונות בצמח. ABA משפיע על פי רוב על תהליכי עיכוב, כמו: תרדמה של עצים ושל זרעים ועל נשירה של פירות ועלים. מבחינה התפתחותית, לתהליכי העיכוב יש חשיבות לקיום הצמח בתנאי סביבה קיצוניים. לולא התרדמה וניתוק העלים, הצמח או הזרע לא היו מסוגלים לעבור את החורף הקשה. גם עיכוב הצמיחה בתחילת השלב הרפרודוקטיבי מסייע לעץ להיכנס לפוריות.
ה-ABA מאפשר לצמח להתקיים בתנאי סביבה קשים, גם הודות לעמידות שהוא מקנה לצמח. בתגובה לעקות שונות, כמו: יובש, קיפאון ומליחות, עולה רמת ה-ABA בצמח. בתגובה לעקת יובש, למשל, ה-ABA גורם לסגירת הפיוניות ולמניעת איבוד מים מן הצמח. סגירת הפיוניות מעכבת אמנם את תהליך הפוטוסינתיזה ואת הצמיחה, אך היא מונעת את התייבשות הצמח, שבמקרים קיצוניים יכולה לגרום למותו. ניתן לומר אפוא שמבחינה ביולוגית עיכוב צמיחה הוא תהליך חשוב בדיוק כמו עידוד צמיחה.
ניתוק איברים (עלה, פרח ופרי) מן הצמח, הוא חלק מתהליך ההזדקנות. התברר, כי במקרים רבים ניתן לזרז את תהליך הניתוק על ידי הוספה חיצונית של ABA לאיבר שבו עשוי להתרחש התהליך. פעמים רבות מוצאים עלייה בריכוז ה-ABA בשכבת הניתוק, בתקופה שבה מתרחש התהליך. עם זאת, התברר לאחרונה כי האתילן קשור לתהליכי נשירה יותר מה-ABA. טיפול באתילן חיצוני גורם לנשירה באופן יעיל יותר מאשר טיפול ב-ABA. היום סבורים שהשפעת ה-ABA על הנשירה היא בלתי ישירה: ה-ABA גורם לעלייה בייצור אתילן, על ידי זירוז הזדקנות התאים באיבר שעתיד לנשור, והאתילן שנוצר הוא, כנראה, הגורם הישיר לנשירה.