הנבט צומח ומתפתח לצמח בוגר. תופעת הצמיחה הנראית לעין באה לידי ביטוי בהגדלת ממדיו של הצמח. תהליך הצמיחה מוגדר כהגדלה בלתי הפיכה בנפח, המלווה לרוב בעליית המשקל היבש. בתהליך הצמיחה יש חלוקה רבה של תאים והתארכות של תאים. התהליכים האלה מתרחשים תוך כדי יצירה של חומרי מבנה הבונים את רקמות הצמח.
צמיחתו של צמח אינה שווה בכל חלקיו. היא מתרחשת רק באיברים שיש בהם רקמות מריסטמטיות. מריסטמות נמצאות בקדקודי הצמיחה של הנצר ושל השורש. צמיחה במריסטמות כאלה גורמת להתארכות הגבעול והשורש. המריסטמות ברקמת הקמביום של הצמח אחראיות לצמיחת הרוחב של הגבעול והשורש. תאי המריסטמה נקראים תאים עובריים. הם דומים זה לזה בצורה ובגודל, הם לא עברו התמיינות, יש להם דופן דק והם מלאים פרוטופלסמה. פעולתם האופיינית היא התחלקות מיטוטית, שכתוצאה ממנה נוצרים תאים עובריים חדשים מאחורי רקמת המריסטמה. התאים העובריים האלה דוחקים את הרקמה המריסטמית קדימה. על ידי כך מתרבה מספר התאים של האיבר.
תאים עובריים כאלה מפסיקים להתחלק ועוברים תהליכי התבגרות. תחילה נוצרות בהם חלליות קטנות, ההולכות ומתלכדות ויוצרות במרכז התא חללית אחת גדולה. יצירתן של חלליות מלאות תמיסה מימית בתוך התא מקנה לתא כוחות יניקה, והטורגור המתפתח גורם להגדלת נפחו של התא. הגדלת נפח כזו נעשית בלתי הפיכה על ידי סינתזה חדשה של חומרי מבנה של הדופן. הנפח של התא אינו גדל במידה שווה לכל הכיוונים; הוא גדל, בעיקר, על ציר האורך של האיבר הצומח. באזור של התארכות התאים חלה גם ההתארכות של האיבר, והאזור נקרא "אזור ההתארכות". ממדיו של האזור הזה וכן מרחקו ממוקד המריסטמה נשארים קבועים. בתקופה מסוימת בחיי התאים מתחילה צורתם להשתנות והם עוברים תהליך התמיינות. כתוצאה מן ההתמיינות מקבלים התאים את הצורה האופיינית לתאי הרקמה שבתוכה הם נמצאים.
יצירת החלליות והתלכדותן לחללית אחת גדולה בתאי אזור ההתארכות הן, למעשה, השלבים הראשוניים של התמיינות בתאים העובריים. תאים שנמצאים באזור מרוחק יותר מהמריסטמה חדלים להתארך. תהליכי ההתמיינות של תאים אלה נעשים ברורים יותר, וקבוצות של תאים מתמיינות לרקמות הנבדלות זו מזו במבנה תאיהן ובפעילותן. לתאים ברקמות השונות יש תפקודים שונים. חלק הופכים לתאי אפידרמיס, חלק - לתאי שיפה, לעצה, לסיבים, ליונקות, לפיוניות וכד'. ההתמיינויות, המתאימות את תאי הרקמות השונות לתפקודיהם, קשורות בשינויים במבנה הדופן, בהפרשת קוטיקולה בתאי האפידרמיס, בהתנוונות הגרעין בתאי השיפה, בהתנוונות כל תוכן התא בתאי העצה, ולעתים, בהתפתחות פיגמנטים שונים או בהתפתחות שעם.