דוח מחקר, מעובד על פי עלון הנוטע 11, (1977), עמ' 736-733.
מבוא
בשנת 1974 הוכנס לשימוש חומר כימי חדש שמשחרר אתילן, ונקרא אלסול. כבר בניסויים הראשונים, היה נראה שהשפעתו רבה יותר כחומר מעודד נשירת זיתים לפני המסיק, ויעילותו גדולה יותר מזו של האתרל. מן התוצאות היה ניתן לראות שבהשפעתו הושגו ערכי כוח ניתוק נמוכים יותר, ושהם גם הושגו מהר יותר. גם נשירת העלים לאחר הטיפול באלסול הייתה קטנה יותר מאשר לאחר הטיפול באתרל.
במחקר זה בדקו באיזה אופן גורמים חומרים משחררי אתילן להחלשת כוח הניתוק בשני זני זיתים - סורי ומנזנילו. מטרת הטיפול הייתה להפחית את כוח הניתוק עד מתחת ל150- גרם כדי להשיג נשירה של הפרי על ידי טלטול הענפים ביד.
החומרים והשיטות
לצורך הניסוי נבחרו עצים מבוגרים מזן מנזנילו ומן הזן סורי, בתוך מטע הזיתים בבית דגן. העצים רוססו במרסס מוטורי ועל כל עץ ריססו 25 ליטר תרסיס. כחומר לריסוס השתמשו באתרל בריכוז 1250 ח"מ בתוספת משטח טריטון 100, ואלסול בריכוז 3000 ח"מ. דוגמאות של פירות ושל עלים נלקחו בזמנים שונים לאחר הטיפול, ונבדק כוח הניתוק של הפירות. כמו כן נבדק קצב שחרור האתילן מפירות הזית וקצב שחרור האתילן מאתרל ומאלסול. מדידת כוח הניתוק נעשתה בעזרת דינמומטר, ומדידת קצב שחרור האתילן נעשתה בכרומטוגרפיית גז.
כדי לבדוק את ההשפעה של אתרל ואלסול על קצב שחרור אתילן מפירות הזית, "נכלאו" 100 גרם פירות בתוך בקבוקים שהיו בהם שני החומרים הנ"ל.
לאחר 30 דקות, הוצאו מתוך הבקבוקים דוגמאות אוויר בנות 2 מ"ל ובדקו אותן בכרומטוגרפיית גז.
כדי לבדוק את קצב שחרור האתילן מתמיסות מימיות של אתרל ואלסול, הכניסו תמיסות בכמות של 1 מ"ל למבחנות. לאחר 30 דקות, הוציאו מהן דוגמאות אוויר בנות 2 מ"ל, ובדקו את כמות האתילן.
התוצאות
תוצאות הטיפול באלסול ובאתרל והשפעתו על כוח ניתוק הפירות מובאות בטבלה.
קצב שחרור האתילן מזיתים מובא בעקום.
קצב שחרור האתילן מתמיסות מימיות של אתרל ואלסול מובא בטבלה.
מן התוצאות מסתבר, שקצב שחרור האתילן מאלסול היה מהיר ונמרץ הרבה יותר מאשר קצב שחרור האתילן מאתרל. במחקרים אחרים דיווחו שקצב שחרור האתילן מאתרל, תלוי ב-pH של תמיסת האתרל. ככל שעולה ה-pH, עולה קצב שחרור האתילן. ניסינו אפוא להגביר את קצב שחרור האתילן מאתרל על ידי הכנת תמיסת בופר פוספט, שהעלה את pH התמיסה ל7-. בדקנו את השפעת האתרל, את השפעת האתרל המשופר (עם בופר פוספט) ואת השפעת האלסול על כוח הניתוק של פירות הזית מזן סורי ומזן מנזנילו. כפי שניתן לראות בטבלה, השימוש באתרל+בופר פוספט הוריד את כוח הניתוק במידה ניכרת. השפעתו היתה כמעט כמו השפעת האלסול.
דיון ומסקנות
על סמך התוצאות שנתקבלו, נראה לנו שהחומרים משחררי אתילן מחלישים את החיבור שבין הפרי לעץ על ידי עידוד יצירת רקמת הניתוק בעוקץ הפרי.
ההבדל בין האתרל לאלסול נובע מן העובדה שֵשִחרור האתילן מן האלסול נעשה בקצב מהיר יותר, ומשום כך הוא נמשך גם זמן קצר יותר, לעומת שחרור האתילן מן האתרל. על ידי תוספת הבסיס (הבופר), מזרזים את קצב שחרור האתילן מן האתרל, ומשווים את קצב שחרור האתילן משני החומרים. כתוצאה מכך משווים גם את השפעתם.
יצירת רקמת ניתוק תלויה במצב פיסיולוגי של הצמח ובנוכחות ההורמון הצמחי המתאים - אתילן. כאשר ההורמון מוכנס לצמח מן החוץ, בשעה שהצמח מוכן מבחינה פיסיולוגית לקליטתו, יש לו השפעה דומה לזו הנגרמת על ידי ההורמון הקיים בצמח באופן טבעי. אך כאשר הצמח, או איברים מסוימים שלו, אינם מוכנים מבחינה פיסיולוגית לאותו תהליך שבא בהשפעת האתילן, דרוש זמן ארוך יותר עד שההורמון ישפיע והתוצאות עלולות להיות שליליות. בניסויים שונים, כאשר ניתן אלסול או אתרל משופר לעץ, שחרור האתילן היה קצר ומהיר והוא השפיע על יצירת רקמת ניתוק באותם איברים הבשלים לכך מבחינה פיסיולוגית, כלומר: בפירות ובעלים המבוגרים. האיברים פיתחו רקמת ניתוק ונשרו. לעומת זאת, כאשר נתנו אתרל, שקצב שחרור האתילן ממנו היה איטי וממושך, האיברים היו תחת השפעת ההורמון במשך זמן רב, כתוצאה מכך התפתחו רקמות ניתוק גם באיברים שלא היו בשלים לניתוק מבחינה פיסיולוגית, למשל בעלים צעירים. עם זאת, חלק מהפירות לא נשר כלל, מכיוון שרמת האתילן הפנימית בהם הייתה נמוכה מדיי.
כאשר נותנים את הטיפול הרצוי (אלסול או אתרל משופר) נושרים בעיקר אותם איברים שאנו מעוניינים בנשירתם - פירות ועלים מבוגרים. איברים אלה היו נושרים ממילא באופן טבעי, במשך החורף, ולכן הטיפול אינו גורם כל נזק לעץ.