ההורמונים נמצאים בצמח בריכוז נמוך מאד, ואפשר לזהות אותם באמצעות בדיקות כימיות משוכללות.
אמצעי נוסף לזיהוי ולקביעת כמות משוערת של הורמונים בצמח הוא במבחן ביולוגי. במבחן ביולוגי משתמשים באורגניזמים חיים או בחלקי אורגניזמים. הרקמה שנבדקת צריכה להגיב כך שיהיה אפשר למדוד כמויות שונות של הורמונים. לדוגמה: חותלות של דגניים יתכופפו בזווית שונה בהשפעת ריכוזים שונים של אוקסין הניתן בטיפול חיצוני. בשלב ראשון של המבחן מודדים את השינויים ברקמה בהשפעת ריכוזים ידועים של ההורמון. בשלב שני מודדים את השינויים ברקמה בהשפעת תמצית של חומר שבו מצוי ההורמון שרוצים למדוד את הכמות שלו. את ריכוז החומר קובעים לפי השינויים שחלו ברקמה.
למבחן הביולוגי יש כמה יתרונות על פני שיטות בדיקה אחרות. בבדיקה כימית, למשל, אפשר לבדוק את ההרכב הכימי של חומר ואולי גם את ריכוזו, אולם אי-אפשר לדעת אם החומר פעיל בצמח. לעומת זאת, המבחן הביולוגי מזהה רק חומרים פעילים מבחינה ביולוגית. יתרה מזו, מכיוון שהשיטה רגישה מאד אפשר לזהות בעזרתה אפילו חומרים שנמצאים בריכוז קטן ביותר.
למרות זאת, היום משתמשים בבדיקות אימונולוגיות או פיסיקליות לזיהוי חומרים, והמבחן הביולוגי משמש בעיקר לזיהוי ג'יברלינים, משום שיש מספר רב של ג'יברלינים שונים, ובשיטות הנהוגות כיום לא ניתן להבחין ביניהם.