המבלעים בצמח הם אתרים שבהם מצוי ריכוז גבוה של מווסתי צמיחה ואלה מושכים אליהם מוטמעים. המבלעים מתחרים ביניהם על משיכת המוטמעים, ובעלי הריכוז הגבוה ביותר של מווסתי צמיחה ימשכו אליהם יותר מוטמעים. על ידי תוספת חיצונית של מווסתי צמיחה יכול החקלאי להשפיע על כיוון זרימת המוטמעים ועל ידי כך לחזק איברים שהוא מעוניין לשווק. כך למשל, אם נותנים לאיברים על-אדמתיים בצמח טיפול באוקסין, בציטוקינין או בג'יברלין, מחזקים את האיברים האלה ביחס לאיברים תת-קרקעיים. באופן כזה אפשר להגדיל את הפירות ואת היבול כולו.
לעומת זאת, כאשר החקלאי מעוניין להגדיל את היבול של איברים תת-קרקעיים, למשל גידולי שורש, הוא מטפל בחלקים העל-אדמתיים של הצמח בעזרת מעכבי צמיחה. העיכוב בהובלת המוטמעים למבלעים העל-אדמתיים מגביר את זרימתם אל האיברים התת-קרקעיים.
הוספה חיצונית של מווסתי צמיחה לפירות פרתנוקרפיים מעודדת את גדילת הפירות לגודל שמתאים לשיווקם. בפירות פרתנוקרפיים, בגלל העדר זרעים, יש כמות קטנה של מווסתי צמיחה המעודדים את התפתחות הפרי, ותוספת חיצונית מעודדת את זרימת המוטמעים מן העלים אל הפירות המטופלים. כך לדוגמה, טיפולי ג'יברלין לענבים ללא זרעים משפיעים על גודל הענב, כנראה, הודות לזירוז הובלת פחמימות אל הפרי המתפתח.
בגידולים שבהם משווקים את העלים, החקלאי מעוניין למנוע את זרימת המוטמעים מן העלים אל המבלעים. בגידול עלי טבק למשל, החקלאי מונע את זרימת המוטמעים לחלקו העליון של הצמח שנושא פרחים, ועל ידי כך הוא משפר את איכות העלים. כדי למנוע זרימת מוטמעים אל הפרחים מרחיקים את החלק האמירי של הצמח בפעולת קיטום ידנית או בעזרת ריסוס הפרחים במעכבי צמיחה.
אמצעי אחר לעידוד זרימת מוטמעים ממקור למבלע, בעצי פרי, הוא החיגור. בפעולת החיגור מורידים טבעת מרקמת השיפה של גזע העץ, וכך מונעים זרימת מוטמעים אל החלקים התחתונים של העץ, ומאפשרים הכוונת כמות גדולה יותר של מוטמעים אל הפירות המתפתחים.