האתילן (C2H4) הוא הורמון צמחי אבל הוא שונה משאר ההורמונים הצמחיים מכיוון שהוא גז, גם בתנאי טמפרטורה ולחץ רגילים. בתהליכי ההתפתחות של הצמח, יש לאתילן השפעות מגוונות, כמו: זירוז הבשלת הפירות, זירוז נשירת העלים, עידוד נביטת הזרעים, עיכוב התארכות התאים.
האתילן מיוצר ברקמות שונות בכל חלקי הצמח, אך קצב היווצרותו גבוה במיוחד הן ברקמות מזדקנות ובפירות מבשילים והן ברקמות צעירות מאוד. לעומת זאת, ברקמות בוגרות קצב היצירה שלו נמוך בדרך-כלל. חשוב לציין, שכל רקמות הצמח יכולות לייצר אתילן בקצב נמרץ, בתגובה לפציעה ולתנאי עקה. בתנאי יובש, למשל, יש עלייה חדה בקצב השחרור של אתילן מהצמח. האתילן נוצר גם בהשראת אוקסין, וקצב הייצור שלו ברקמות מסוימות תלוי, כנראה, ברמת האוקסין האנדוגני. כאשר מוסיפים אוקסין לצמח, מגבירים את קצב ייצור האתילן. בהוואי, למשל, מגדלי האננס, מרססים את העצים באוקסין NAA כדי לזרז את הפריחה ולסנכרן את מועד הבשלת הפירות. ייתכן שכמה תופעות של התפתחות, שבעבר יוחסו להשפעות האוקסין, הן תגובות לאתילן הנוצר בהשראת האוקסין. גם לאתילן עצמו יש השפעה על קצב הייצור שלו, בתגובה אוטוקטליטית. תגובה כזו, שבה האתילן משרה ייצור אתילן נוסף, הובחנה בפירות מבשילים, בפרחים מזדקנים ובעלים לפני נשירתם.
בשל היותו גז, קשה להשתמש באתילן לטיפולים חקלאיים. בשימושים החקלאיים העיקריים, כמו: עידוד נשירת פירות ועלים, ויסות פריחה וזירוז הבשלת פירות, משתמשים בחומרים משחררי אתילן כמו האתרל.