המשטח הוא חומר שהמולקולות שלו בנויות משני חלקים: חלק הידרופילי הנמשך למים, וחלק הידרופובי שהוא מסיס בשומן ונמשך לשומן. הוספת חומר משטח לתמיסת ריסוס משפרת את קליטת התמיסה על ידי הצמח. כשמרססים צמח במים ללא תוספת משטח, הצמח נרטב בצורה מוגבלת כי כמות ניכרת של המים ניגרת מן הצמח במהירות. אחת הסיבות לכך היא הנטייה של טיפות המים לשמור על צורה כדורית. הצורה הכדורית נוצרת בגלל כוח רב שמחזיק את טיפת המים בתוך מסגרת, מעין קרום. הכוח הזה מונע מן הטיפה לחרוג מן הקרום ולהתפשט על פני השטח. לכוח הזה קוראים מתח פנים והוא נמדד ביחידות של דין/ס"מ. סיבה אחרת להרטבה המוגבלת היא הדחייה בין מולקולות המים לבין השכבה החיצונית השומנית (שעוותית) של עלי הצמח. התכונות האלה של המים מקשות על החקלאים לרסס שדה בתרסיסים של חומרי הדברה, של חומרי הזנה או של מווסתי צמיחה.
כאשר מוסיפים חומר משטח למים, מסתדרות מולקולות המשטח בחלק החיצוני של טיפת המים, כשהחלק ההידרופילי שלהן פונה כלפי פנים והחלק ההידרופובי פונה כלפי חוץ. סידור כזה מוריד את מתח הפנים של טיפת המים, וכתוצאה מכך טיפת המים מכסה ומרטיבה שטח פנים גדול יותר.
מתח הפנים של מים מזוקקים הוא 70 דין/ס"מ. רוב המשטחים הנמצאים בשימוש מסחרי מסוגלים להוריד את מתח הפנים של התמיסה ל- 40-25 דין/ס"מ, ועל ידי כך לתת כיסוי והרטבה טובים יותר של התרסיס.
המשטח מגביר את ההרטבה של עלי הצמח גם עקב המשיכה שבין שטח פני העלה השומניים ובין החלק ההידרופילי של מולקולות המשטח.