"ציטוקינינים" הוא שם כולל לקבוצת הורמונים צמחיים, בעלי מגוון רחב של פעילות ביולוגית. שמם ניתן להם בגלל תכונתם האופיינית ביותר: הכושר להשרות את תהליך הציטוקינזה (cytokinesis) - תהליך חלוקת התא, המתרחש לאחר המיטוזה.
הציטוקינינים נתגלו בשנות ה-50 של המאה ה-20 בשעה שחוקרים אמריקאיים, בראשותו של המדען סקוג (F. Skoog), ביקשו לבדוק את הדרישות התזונתיות של תאי טבק שגודלו בתרבית רקמה. החוקרים רצו לגלות מהו החומר הגורם לחלוקת התאים בתרבית, וגילו את הקינטין ובעקבותיו - את הציטוקינינים השונים. כל הציטוקינינים הטבעיים ורוב הציטוקינינים הסינתטים הם נגזרות של אדנין. מלבד הזיאטין, התגלו בצמחים רבים עוד חומרים טבעיים שניתן לשייכם לקבוצת הציטוקינינים. כל הציטוקינינים הם חומרים המעודדים חלוקות תאים.
הציטוקינינים, יחד עם הורמונים מקבוצות אחרות, משתתפים בבקרה על תהליכי חיים בצמח. עיקר הייצור שלהם נעשה בשורשי הצמחים, אבל יש עדויות המצביעות על כושר ייצור ציטוקינין גם בנצרים ובזרעים נובטים. הציטוקינינים נוצרים, כנראה, בקדקודי השורשים ומשם הם עוברים, דרך העצה אל חלקי הנצר. עיקר התנועה שלהם היא בעצה, אבל גם בשיפה הם נעים במידה מסוימת.
מלבד השפעתם המעודדת את חלוקת התאים, יש לציטוקינינים גם השפעות אחרות בצמח, ביניהן: עיכוב ההתפתחות של השורשים; עידוד ההיווצרות של הניצנים; ביטול השפעת השלטון הקדקודי; עיכוב ההזדקנות של העלים.
אם משווים את השפעותיהם של האוקסין ושל הציטוקינין ואת אתרי הסינתזה שלהם מתברר שפעולתם מנוגדת ומשלימה. לאוקסין יש השפעה מעכבת על התפתחות ניצנים צדדיים (תופעת השלטון הקדקודי), ואילו הציטוקינין יכול להחליש את השלטון הקדקודי ולעורר ניצנים מתרדמתם. האוקסין הוא אות שנשלח מן הנצר ומעודד היווצרות שורשים, ואילו הציטוקינין הוא אות שנשלח מן השורש, והוא מעודד היווצרות נצרים ומעכב התפתחות שורשים.