בחקלאות המודרנית, קיים צורך לייצר מספר רב של שתילים אחידים. דרך אחת להשיג מספר רב של שתילים היא לרבותם מזרעים. אבל, בריבוי מזרעים רגילים קיימות בעיות של אי-אחידות, ובמקרים רבים נדרש לשם כך זמן רב וטיפול יקר בחממות. משום כך, מעדיפים השתלנים להשתמש בשיטות של ריבוי וגטטיבי. הדרך המקובלת לריבוי וגטטיבי של צמחים עציים ועשבוניים היא בעזרת ייחורים. כייחורים לריבוי משתמשים בענפים מעוצים ללא עלים ועם עלים, בענפים ירוקים, בעלים ובשורשים.
לאחר ניתוק הייחור מצמח-האם מתחילה פעילות מוגברת בכל הרקמות שבאזור החתך. בבסיס הייחור מתחילים להתפתח שורשים שנקראים שורשים אדוונטיביים. מקורם של השורשים האלה, הוא בתאי הרקמות הסמוכות לצרורות הצינורות. לתאים האלה יש יכולת להפוך לתאים מריסטמטיים בלתי ממוינים. התאים מתחלקים ויוצרים קדקודים מריסטמטיים של שורש. מן הקדקודים מתפתחים שורשונים ואלה מתארכים ופורצים דרך רקמות הגבעול. מניצני הייחור העליונים מופיעים עלים זעירים המתפתחים לענפים חדשים. התפתחות השורשים בייחור תהיה תמיד בחלק הבסיסי שלו והתפתחות הענפים - בחלק האמירי.
בניסויים שערך זקס (Sachs) בשנת 1882 התברר שהרחקת עלים וניצנים מייחורים מעכבת את תהליך ההשתרשות ולעתים אף מונעת אותו. היום ידוע ש-IAA, שנוצר בעלים ובניצנים, נע בתנועה קוטבית לבסיס הייחור ומעודד שם יצירת שורשים אדוונטיביים. האוקסין דרוש לחלוקות הראשונות של התאים המשתתפים ביצירת השורשים. באופן טבעי, מתרחש תהליך כזה בצמח במקרה של פציעה. הודות לתנועה הקוטבית מקדקוד הצמיחה אל בסיס הצמח, האוקסין נוטה להצטבר מעל אזור הפצע או מעל החתך שנוצר בצמח. האוקסין שמצטבר מעודד יצירת שורשים אדוונטיביים ואלה מחזקים את הצמח ומאפשרים את ההתפתחות של החלק שמעל אזור הפצע. מכיוון ששורשים אדוונטיביים מהווים תוספת למערכת השורשים הקיימת, הם מאפשרים גם לגבעולים חלשים להתחזק.
ההשפעה של האוקסין על צמיחת שורשים אדוונטיביים מנוצלת בחקלאות לריבוי צמחי תרבות שאינם משתרשים, או שמשתרשים בקושי. עם גילוי האוקסינים הסינתטיים, נמצא שהשפעתם על השתרשות הייחורים רבה יותר מהשפעת האוקסין הטבעי IAA. השימוש באוקסינים סינתטיים להשרשת ייחורים נפוץ במטעים כבר יותר מ50- שנה. את הבסיס של הייחורים טובלים בתמיסה מימית או באבקה המכילה IBA או NAA. כדי לעודד את התפתחות השורשים, שותלים את הייחורים המטופלים בתנאי סביבה מבוקרים, בארגזי חול במצע מחומם, ומגדלים אותם בסוכות צל או בבתי צמיחה בתנאי לחות ואור מבוקרים. גם לגיל הייחור ולעונת השנה יש השפעה על תהליך ההשתרשות.