דוח מחקר, מעובד על פי פרסומי מינהל המחקר החקלאי, סדרה ה' (1981), מס' 1115.
מבוא
ברוב הזנים של אגוזי המקדמיה המסחריים, הפירות נושרים לקרקע עם הבשלתם, והנשירה נמשכת כמה שבועות. האגוזים נאספים בעבודה ידנית או בעזרת מכונות איסוף, כמה פעמים בעונה. יש זנים שנשירת הפירות שלהם נמשכת תקופה ארוכה מאוד, אפילו חודשים מספר, ויש זנים שבהם אין כמעט נשירה טבעית של האגוזים. בזנים האלה, הפירות מגיעים להבשלת יתר על העץ; הם נובטים על העץ, טעמם נעשה מר והם אינם ראויים למאכל.
בארץ, ניטעו לאחרונה כמה מטעים מסחריים של אגוזי מקדמיה מזן בומונט. אנשים בחרו לטעת את הזן הזה כי הוא מתחיל להניב פרי לאחר 4-3 שנים, ומגיע לפוריות מלאה בשנה השביעית או השמינית לחייו (זנים אחרים מתחילים לשאת פרי רק לאחר 8-7 שנים). ואולם, כשהגיע הזמן לאסוף את הפירות במטעים האלה, התברר שאגוזי זן בומונט כמעט אינם נושרים בנשירה טבעית, וצריך לקטוף אותם מן העצים. קטיף ידני לא בא בחשבון מבחינה מסחרית, ולכן היה צריך למצוא דרך לגרום לנשירת הפרי בדרך אחרת. על סמך טיפולים שניתנו לעצי זיתים במגמה להחליש את הקשר בין הפרי לעץ, הוחלט לנסות לטפל גם בעצי המקדמיה באותה שיטה – בעזרת חומרים משחררי אתילן.
בשנים האחרונות נערכו בישראל ניסויים רבים בזיתים, אשר הוכיחו כי ניתן לרסס את העצים בחומרים משחררי אתילן ובכך לגרום להחלשת הקשר של הפרי לעץ. לאור ההצלחה בטיפולים אלה בזיתים הוחלט לנסות טיפולים דומים להשרת הפרי גם בעצי מקדמיה.
ניסויים מוקדמים
בחודש ינואר 1977 נערך ניסוי על חמישה עצי מקדמיה מזן בומונט, במגמה לבדוק את השפעת הריסוס באתרל על נשירת הפרי. על חלק (כמחצית) מכל עץ ריססו תמיסת אתרל בריכוז 2000 ח"מ. לחלק האחר לא ניתן כל טיפול, והוא שימש כקבוצת ביקורת. בבדיקה שנעשתה ארבעה ימים לאחר הריסוס, נמצא שבחלק שקיבל טיפול נשר כל הפרי ואתו נשרו גם עלים רבים. לעומת זאת, בחלק שלא טופל, לא נשרו פירות או עלים. עם זאת, באביב של אותה שנה, לא נמצאה אף תפרחת על החלקים המטופלים ואילו החלקים האחרים היו עמוסי תפרחות, ואלה חנטו פירות רבים.
תוצאות הניסוי הזה לא ענו אפוא על דרישות המגדלים, ולכן הוחלט לבדוק כיצד ישפיעו ריכוזים נמוכים יותר של אתרל. המטרה הייתה למצוא את הריכוז המיטבי, אשר יגרום להחלשת הקשר בין הפרי לענפים, ועם זאת לא יגרום לנשירת עלים ולנזק כלשהו לפריחה באביב. באותה הזדמנות, הוחלט לבדוק עד כמה משפיעה דרגת החומציות (pH) של תמיסת הריסוס על יעילות הריסוס.
החומרים והשיטות
לניסוי ראשון נבחרו 5 עצים בני 12 שנים מהזן בומונט, שהיו בפוריות מלאה. בכל עץ נבחרו 7 אשכולות פרי שהיו מפוזרים במרחקים ניכרים זה מזה. כל אשכול רוסס בתמיסת אתרל בעלת ריכוז אחר עם משטח ובדרגות pH שונות. הריסוס ניתן ישירות לאשכולות הפרי ולעלים הסמוכים להם. כל עץ שימש כיחידת (בלוק) ניסוי שבה נוסו 7 טיפולים. הריסוסים נעשו במרסס יד עד נגירה. לאחר שסוכמו תוצאות הניסוי הראשון, הוחלט לערוך עוד ניסוי. לניסוי השני נבחרו 5 עצי בומונט בני 13 שנים, גם הם בפוריות מלאה. כל עץ חולק לשלוש גזרות, על ידי יריעות פלסטיק שנמתחו עליו. שתי גזרות רוססו בתמיסת אתרל שרמת ה- pH שלהן הייתה 7, אבל כל גזרה קיבלה ריסוס בריכוז אחר. הגזרה השלישית לא קיבלה כל טיפול ושימשה כקבוצת ביקורת.
לניסוי הזה הייתה מטרה נוספת – לבדוק כיצד משפיע הריסוס על הפריחה באביב. לפיכך, בדקו את רמת הפריחה בכל אחת מן הגזרות.
תוצאות
בניסוי הראשון, כאשר ריססו את אשכולות הפרי, נשירת הפירות הייתה כמעט מלאה. הנשירה התרחשה שבוע ימים בלבד לאחר הטיפול.
בניסוי השני, כאשר הריסוסים ניתנו על גזרות רחבות של עצים שלמים, התקבלו תוצאות דומות בשני הטיפולים.
בבדיקה של הפריחה באביב, לא נמצאו כל הבדלים בין הגזרות השונות. מספר הפרחים בגזרות המטופלות לא היה קטן ממספרם על גזרות הביקורת.
דיון
כדי לקבוע מהו ריכוז האתרל המינימלי שיגרום נשירה מלאה או כמעט מלאה של האגוזים, עדיין דרוש מחקר ממושך. השימוש באתרל בריכוז 1000 ח"מ הוא יקר מדיי, והכדאיות של טיפול כזה מבחינה מסחרית מוטלת בספק. דרושים מחקרים נוספים לקביעת ה-pH המיטבי של תמיסת התרסיס, כדי לקבל השפעה מרבית מריכוז נמוך ביותר של אתרל. עדיין לא ברור מהו פרק הזמן הדרוש לאחר הריסוס, כדי לקבל השפעה מרבית של האתרל. כמו כן צריך לקיים מעקב ממושך ולקבוע אם רמת הפריחה והיבול אמנם אינם נפגעים בהשפעת הטיפול ובאם יש השפעה מצטברת על היבולים או על התפתחות העץ, כתוצאה מטיפול חוזר באתרל מדי שנה. עדיין לא נקבע מהו העיתוי המתאים לריסוס. עם זאת, אין ספק שהמידע שנאסף עד כה מאפשר פתרון חלקי לבעיית קטיף אגוזי המקדמיה מן הזן בומונט בארץ.